עצי חיים על התורה רל

ילבש חרטה וירך לבבו על אשר עשה ודאי שזה הי' בעצת היצה"ר שאמרו בו יורד ומסית עולה ומקטרג וזה עצמו אירע בדוד המלך ע"ה שהי' מסתפק בדבר אם מותר להרוג את שאול יען כי גרשו מהסתפח בנחלת ד' וגם כי הבא להרגך הסכם להרגו וסברא הי' ג"כ להיפך מי שלח ידו במשיח ד' ונקה ולא ידע דוד המע"ה אם זהו מעצת יצה"ר או לאו ואם הי' גומר המעשה הי' יודע אח"כ האמת רק ירא לעשות כי איך יתקן את אשר כבר יעשה ולזה עשה לעצמו נסיון ומבחן להכרית ככף מעיליו בכדי שיראה אח"כ איך יפול דבר אם לא יתחרט וידע כי הוא דברי היצ"ט וכו' ויהי בכרתו ויך לב דוד אז הבין שסברא זו אמיתית לכן אמר חלילה לי מה' עכ"ד האלשיך, וזה הוא פי' הכתובים הנ"ל עפ"י האמור שיש ב' נסיונות נסיון אחד מאחרים שרואה מה שהם עושים ונסיון הב' גם מעצמו ע"ד האמור באלשיך כנ"ל אכן הנ"מ ביניהם כי עדיף הנסיון אשר מאחרים דאז אינו צריך לעשות אפי' התחלה מהעבירה משא"כ הנסיון מעצמו א"א עד בואו לקצת העבירה כנ"ל, ובזה יובן שאמר פרעה למשה לכו נא הגברים ר"ל אנשים צדיקים שהם בעלי שכל בחי' גברים ועבדו את ד' והשיב מרע"ה גם מקנינו ילך ר"ל גם אותם שהם בבחי' בהמות ילכו ג"כ כי ממנו נקח לעבוד את ד' ר"ל מהם נדע אנחנו איך להתנהג בעבודת ד' לעשות נסיון ומבחן ממעשיהם וא"ת הלא תוכלו לעשות נסיון מעצמיכם כנ"ל וע"ז אמר ואנחנו ר"ל אם לא נהי' רק לבדינו לא נדע מה נעבוד את ד' ר"ל א"א לנו לידע איזה סברא הוא עבודת ד' עד בואינו שמה ר"ל עד שנבא לקצת עבירה לכן אנחנו צריכים לאותן האנשים לענין עבודת הש"י והבן עכ"ד. ובזה נ"ל לפרש דברי הכתוב חדלו לכם מן האדם וגו' וכי במה נחשב ר"ל דהנביא מוכיח ומזהיר אותנו חדלו לכם מן העבירה ואל תגעו בה אף בקצהו מן האדם ר"ל אם יבא ספק בלבבך על דבר אם הוא מהיצה"ר ועצת חטאין היא או מהיצ"ט תנסו את דבריכם אם לעשות מן האדם כי במה נחשב הוא ר"ל דבר מה אל העבירה קלה ומה הוא נחשב ג"כ לעבירה וע"כ יותר טוב להיות נסיון ומובחן מן האדם תשקול ותפלס בדעתך אם הי' כשר הדבר בעינך גם אם אחר עשה כזאת, וז"ש ושמרת את החוקים אשר אנכי מצוך היו"ם לעשותם ר"ל היום בכל עת וזמן בלי שום גרעון שלא יהי' אף אתחלתא דעבירה כי אם עקב תשמעון (כפי' הרמב"ן עקב לשון סוף) ר"ל אם תשמעון רק לבסוף אחר שתנסה הדבר בעצמך שתעשה קצת מן העבירה אז ושמר ד' א' לך את הברית והחסד אשר נשבע לאבותיך ר"ל מצד עצמך אינך כדאי כי הי' לך למנוע אף מתחלת העבירה וישמור ד' לך החסד אך מזכות אבות, ועיין מ"ש בפ' חקת עה"פ על כן יאמרו המושלים. א"י עפי"ד אא"ז זצ"ל בס' יש"מ פ' תרומה אף דקיי"ל תרי קלא לא משתמע מ"מ בהלל ומגילה אפי' עשרה קורין כאחד דכיון דחביב יהיבי דעתי' ושמעו (מגילה כ"א). ונראה דמזה יש ללמוד על הכלל כולו דבדבר חשוב מאוד אין שים טירדא מבטלו והנה אם התורה הי' בעיניו כמו שנצטוינו בכל יום כאלו היום ניתנה וכל שעה חשוב כשעה ראשונה לא הי' שום טירדא מבטלו, ועפי"ז יובן ויומשך היטב הפסוק והיו הדברים האלה אשר אנכי מצוך היום וגו' למה שדרשו חז"ל היום בכל יום כאלו היום ניתנה ולכך על לבבך ואין שום דבר גורם להסירם מלבבך ולכך ודאי ושננתם וגו' בשבתך בביתך ובלכתך בדרך וגו' ואין שום דבר טירדא מבטל, ועפי"ז יש לפרש פירש חדש בהפסוקי' נחלתי עדותיך לעולם ר"ל בלי ביטול רגע כי ששון לבי המה דאז אין שום טירדא מבטל דכיון דחביב יהיב דעתי' אבל נטיתי לבי לעשות חקיך דהיינו שכופה את יצרו אבל אינו חביב אז בעולם עקב היינו בסוף ר"ל דאחר שפנה מכל הטרדות בסוף הכל אז פונה אל התורה והיא פי' נפלא עכלה"ק. וזה שאמר ושמרת את המצוה אשר אנכי מצוך היום היינו שתשמור מה שאני מצוה אותך שיהי' בעינך בבחי' היום כאלו היום ניתנה בחשיבות ובחביבות כי אם והי' עקב תשמעון בבחי' עקב אחר כל המעשה וצורכי גופך אז ושמר ה"א לך את הברית