עצי חיים על התורה רכח

יגיע עד כלות הנפש ת"ל והייתי לכם לא' שממני האימה והיראה המגביל עכ"ד והנה בגמ' עה"פ מה ה"א שואל מעמך כי אם ליראה וכו' ופריך אטו יראה מילתא זוטרתא היא ומשני אין לגבי משה מילתא זוטרתא ופירשו אין לגבי משה ר"ל כל זמן שהיו ישראל חונים לגבי משה ומלמדם תורה ומצות הי' משפיע מהודו לחופף עליהם ביראת השם וע"כ בעת ההוא גם לכל בנ"י הוי היראה מילתא זוטרת' עכ"ד ויתבאר בזה דהנה ישראל אמרו ועתה למה נמות וגו' אם יוספים אנחנו לשמוע את קול ה' עוד ומתנו עפ"י דברי רש"י הנ"ל שאמר להם משה דבזה ששמעו מפי הגבורה הם קרובים אליו ית' מאהבה וגדולה אהבה כ"כ שיוכל להגיע עד כלות הנפש וע"כ אמרו ישראל שירצו לעבוד את ה' גם מיראה כי זולת היראה אך מאהבה בלבד ח"ו יוכל להגיע להם נזק שלא תשאר חיות בהגוף מרוב אהבה ותשוקה חבוקה ודבוקה בו עד כלות הנפש וזה שאמרו אם יוספים אנחנו לשמוע את קול ה"א היינו שאם גם להלאה אך עבודה מאהבה יעבודו ומתנו שיוכל להגיע ההתקרבות אליו ית"ש עד כלות הנפש ולכן קרב את ושמע ואת תדבר אלינו היינו שמשה ידבר אליהם וכבר אמרו כי זכותו של משה רבינו ע"ה בזה אשר תורה בקשונו מפיו הי' מגין עלינו להשפיע יראת השם עלינו ובצירוף היראה אזי הגוף ישאר בחיים כיון דהיראה הוא המגביל ומצמצם, והנה משה רבינו ע"ה ברב ענותנותו לא החזיק טובה לנפשו אשר בכחו ישפיע היראה על ישראל וע"כ אמר משה אל ישראל שיפה הי' להם ללמוד מפי הגבורה להתקרב אליו מאהבה אבל הקב"ה הודה לדבריהם של ישראל אשר משה ידבר אליהם כדי להשפיע להם מדת היראה כדי לעבוד את השי"ת גם מיראה, וזש"ה מי יתן והי' לבבם זה ליראה אותי שיהי' להם גם מדת היראה בצירוף האהבה למען ייטב להם ולבניהם לעולם היינו שעי"ז ייטב להם לעולם ר"ל דהיראה מצמצם הנפש בגוף ותשאר בה לעולם ובזה הוא חיינו ואורך ימינו לעולם ועד. ויצוינו ה' לעשות את כל החוקים האלה וגו' לטוב לנו כל הימים לחיותינו כהיום הזה ודקדקו המפורשי' כפל הלשון דהא במלת זאת דכל הימים גם כהיום הזה בכלל עוד בדברי הכתוב וצדקה תהי' לנו כי נשמור לעשות וגו' ודקדק באוה"ח הלשון וצדקה ורמב"ן פי' שחוזר אל שכר המצוה כי הוא בתורת צדקה עיי"ש וצ"ב. ונראה עפי"מ דאמרינן במשנה סוף מס' קידושין רשב"א אומר ראית מימך חי' ועוף שיש להם אומנות והם מתפרנסין שלא בצער ואני נבראתי לשמש את קוני אינו דין שאתפרנס שלא בצער אלא שהרעותי את מעשי וקפחתי את פרנסתי והנה מזה מבואר דבזמן שאדם עושה רצון קונו איננו צריך לזכות רק הוא בטבע הבריאה ומטובו לזון בריותיו כמו שהוא הק"ו מחי' ועוף עוד אמרינן שם במשנה מניח אני כל אומנות שבעולם ואינו מלמד את בני אלא תורה שאר כל אומנות כשאדם בא לידי חולי או לידי זקנה או לידי יסורין ואינו יכול לעסוק במלאכתו הרי הוא מת ברעב אבל התורה אינו כן אלא משמרתו מכל רע בנערותו ונותנת לו אחרית ותקוה בזקנותו וכו' עיי"ש, ויתבאר דברי הכתוב ויצינו ה' לעשות את כל החוקים האלה וגו' לטוב לנו כל הימים וגו' היינו לרבות דהתורה נותנת לו אחרית ותקוה כל הימים דמשמע אפי' בימי זקנותו וגם לחיותינו כהיום הזה דגם היום בנערותו תנחה אותו לטוב לו ומשמרתו מכל רע וצדקה תהי' לנו וגו' כי נשמור לעשות כי הכל הוא בדרך צדקה וק"ו מחי' ועוף שמתפרנסין שלא בצער כי הוא בטבע הבריאה שזן ומפרנס לכל באי עולם בחסד ורחמים. ושמרת את המצוה וגו' אשר אנכי מצוך היום לעשותם ופרש"י ולמחר לעולם הבא ליטול שכרם, ויל"ד מנ"ל מזה דלעולם הבא ליטול שכרם דהא לא דבר הכתוב כלל מענין השכר של מצות, ונראה עפי"ד הגמ' בסוטה דף כ"א עבירה מכבה מצוה ופרש"י שכר מצוה וזש"ה ושמרת את המצוה וגו' אשר אנכי מצוך היום לעשותם היינו כל מה שאנכי מצוך לעשותם הוא רק בלתי על היום ובכל עת יש לדאוג פן מהמעשה של מצוה אשר כבר נעשה תכבה ח"ו ע"י העבירה ואם כן המצות הוא רק היום לעשותם ר"ל בעת ההוא והנה כתבו המפורשים הטעם דשכר מצוה בהאי