עצי חיים על התורה רכה

לכן לא התפלל תיכף כשנגזר עליו דסבור אולי לא מחמת עונש ובסבת החטא נחרץ משפטו שלא יעבור בארץ רק כי כן ברצונו ית"ש לתועלת הדבר והחקר א' תמצא ועל כן לא הפציר בתפלה למענו ובטל רצונו מפני רצון אביו שבשמים וכמו דאיתא בגמ' סוטה וכי לאכול מפרי' הוא צריך אלא לקיים מצות התלוים בא"י וא"כ כי הוא זה מצותי' שלא יעבור בארץ גם בזה הי' חפץ מרבע"ה והנה לאחר שכבש ארץ סיחון ועוג נראה כי גם בעת ההוא הי' תשוקתו לעבור ולראות את הארץ הטובה ע"כ הי' נלמד לו מזה כי דבר מצוה הוא שיעבור בארץ דאם לא כן אחר שכבר עשה איזה התחלה במה שעבר ארץ סיחון ועוג הי' מתחרט על שעשה דבר נגד רצונו ית"ש ומזה הבין כי צריך לו להתחנן על נפשו ולהפציר בתפלה כדי לבטל מעליו מה שנגזר עליו ואמר לו הקב"ה שא עיניך ימה וגו' היינו שארץ סיחון ועוג אינו עוד התחלה מהגזירה שהי' עליו רק מעבר הירדן והלאה ואך בשם נגזר עליו וע"כ שם יראה בעיניו ימה וצפונה וגו' וזה יהי' לו התחלה כאלו עשה קצת והכניסה לאה"ק ואח"כ יראה בעיניו כי לא תעבור את הירדן הזה ר"ל כי אח"כ גם הוא לא ירצה לעבור את הירדן כיון שבזה הי' כאלו כבר עשה איזה פעולה ויתחרט בעצמו וזהו סימן כי טוב הוא לו שלא יעבור את הירדן וזהו רצונו ית"ש. בעת ההוא לאמור יש לפרש מהו בעת ההוא גם לאמור ל"ל ונראה עפ"ד הגמ' במס' תענית דף כ"ה שמואל הקטן גזר תעניתא וירדו להם גשמים קודם הנץ החמה כסבורין העם לומר שבחו של ציבור הוא אמר להם אמשול לכם משל למה הדבר דומה לעבד שמבקש פרס מרבו אמר להם תנו לו ואל אשמע קולו עכל"ה וז"ש רצון יראיו יעשה ואת שועתם ישמע ויושיעם היינו בזה עצמו יעשה רצון יראיו אשר ישמע את שועתם ולא יאמר להם אל אשמע קולם והנה מה שהקב"ה שומע עצם התפלה הוא בקשה על עת ההוא אבל המבוקש מה שהקב"ה נותן אח"כ כששמע התפלה הוא בקשה אלהבא לאחר כן ולא על עת ההוא וז"ש הכתוב ואתחנן אל ה' בעת ההוא דייקא לאמור שיהא יכול לאמור לבקש התפלה ושישמע קולו והבן. בעת ההוא לאמור ודקדק ברש"י למה נאמר בעת ההוא וגם לאמור ל"ל ואפשר עפמ"ש אאזלל"ה בתפל"מ עה"פ ואני תפלתי לך ה' עת רצון דהנה מה"ש אין אומרים שירה רק בעת רצון לכך לא אמרו שירה בלילה של קי"ס וכן בחורבן ביהמ"ק כענין שנאמר מה מקלסין למלך בשעת הזעם ונמצא שירתם תולה בעת רצון אבל אין עת רצון תולה בהם ובישראל ההיפך דעת רצון תולה בהם כאמרם במס' ברכות אימתי עת רצון בשעה שהציבור מתפללין וכן בצדיק א' שהוא כולל והיינו ואני דייקא תפלתי לך עת רצון ולא כמה"ש שהם תולים עיניהם לעת רצון עכ"ד ובזה יש לפרש הכתוב להלן בפ' ומי גוי גדול אשר לו א' קרובים אליו כה"א בכל קראינו אליו ופי' בת"א קרובים אליו קריב לי' לקבל צלותי' בכל קראינו אליו, בכל עידן דאנחנא מצלן קדמוה' ויל"ד מנ"ל לה"א להוסיף דהפירוש בכל קראינו הוא משמע בכל עידן ולהנ"ל י"ל כיון דבישראל עת רצון תולה בהם ולא כמה"ש דהם תולין בעת רצון וע"כ בזה ישראל הם קרובים להקב"ה כביכול יותר ממה"ש דבכל עת הוא להם עת רצון וע"כ פי' הת"א בכל קראינו אליו בכל עידן ר"ל בכל עת שהם מתפללין היא עת רצון ויתבאר משה"כ בעת ההוא לאמור ר"ל דמשה התפלל בעת ההוא לאמור היינו בעת ההוא יהי' עת רצון ויוכל לאמר היינו להתפלל לפני הקב"ה כמו דמצינו בציבור בשעה שהם מתפללים הוא עת רצון כן בעת ההוא יהי' עת רצון ויתבאר ג"כ דברי המדרש את גדלך זה המן וע"ד שפי' הפר"ד דמן המן מוכח דמשה רבינו הי' לו דין רבים דקאמר בגמ' דפרנסה בשביל רבים ופריך ממן שהי' בשביל משה רבינו ע"ה ומשני משום דרבים צריכין לו כרבים דמי ע"ש וה"נ התפלל משה בעת שיהי' עת רצון בעת תפלתו משום דבשעה שהציבור מתפללין הוא עת רצון וכן מוכח מן המן דמרע"ה כרבים דמי וע"כ התפלל שיהי' בשעת תפלתו עת רצון כמו בשעה שהציבור מתפללין. אעברה נא ואראה הארץ הטובה וגו' וראה בעיניך כי לא תעבור את הירדן הזה וקשה