עצי חיים על התורה ריא

סו"פ זו, והנה פרש"י זה הדבר אשר צוה ד' זה הדבר הוא מיעוט לומר שהחכם בלשון התרה ובעל בלשון הפרה ואם חלפו אין מותר ואין מופר עיי"ש, ויתבאר עד"ז איש כי ידור נדר לד' שנדר לד' לקיים מצות ד' בקום ועשה או השבע שבועה לאסור איסור על נפשו מה שכבר נאסר עוד אסר על נפשו בגדרים וסייגים שלא לעבור על ל"ת ואמר הכתוב שלא יהפוך את הסדר לשמור מקודם את המ"ע ואח"כ הל"ת כי אם קודם לא יחל דברו להשמר ממצות ל"ת ואח"כ ככל היוצא מפיו יעשה היינו המ"ע, וזש"ה זה הדבר והוא ע"ד פרש"י ז"ל זה הוא מיעוט ר"ל שאם חלפו שקיים המ"ע מקודם ואח"כ הל"ת בזה יקלקל מעשיו כיון שהוא דרך מהופך כי אם קודם יקיים הל"ת ואח"כ המ"ע ועיין מ"ש בפ' משפטים עה"פ ובכל עשר אמרתי אליכם תשמרו. נקום נקמת בני ישראל וגו' ויל"ד הלשון נקמה ב' פעמים, עוד דקדקו המפורשים במה ששינה הכתוב דקודם אמר נקמת בנ"י ואח"כ כתב נקמת ד', עוד מש"כ אותם ואת פנחס מדוע בפנחס בחר ד' להיות משוח מלחמה ולא באלעזר ועיין בפירש"י, ונראה עפימ"ש המפו' במה שאמר אלי' קנא קנאתי לד' אלקים צבאות וגו' כי האלשיך פי' הפסוק למה ד' תעמוד ברחוק דבהגלות אין שמו שלם דהיינו שיש פירוד בין י"ה לו"ה בענין השפעה וכעין זה כתב הגלאנטי בפ' כי ראתה גוים באו מקדשה ''כי ראתה'' סו"ת י"ק ''באו מקדשה" סו"ת ו"ק וגוים ביניהם והבן, והנה בעבור ישראל ח''ו הם מרחקין השם כביכול וגם מסלקין שכינתו ואז ח"ו לא נקרא אלקי ישראל רק אלקי צבאות עליונים ונוח לו ית"ש יותר שיקרא אלקי ישראל והיינו קנא קנאתי שתי קנאות אחד לד' שמו ית' שאינו שלם ח"ו ועומד ברחוק ע"י עונותיהם ב' אלקי ישראל ר"ל מה שנקרא אלקי צבאות עכ"ד המעורשים ובזה פירש אא"ז ז"ל בישמח משה פ' פנחס בקנאו את קנאת"י דייקא מה שעשו לי לשמי שמפרידין שמי והשנית בתוכם מה שגרמו בתוכם ר"ל בין בני ישראל שגרמו לסלק שכינתו מבין ישראל ח"ו עכ"ד עיי"ש, והיוצא מזה אשר מדין ומואב שהחטאו את ישראל בבעל פעור ובבנות מואב גרמו רעות בשתים האחד מה שעשו הפירוד בהשם וגם ח"ו סלקו שכינתו ית"ש ופנחס בקנאו קנאת ד' צבאות השיב את חמת המלך מעל ישראל והחזיר עטרה ליושנה כאשר בתחלה והנה כי כן בדין הוא שיטול שכרו ולזה הבטיחו השי"ת והיתה לו ולזרעו אחריו ברית כהונת עולם שיהא כהן לאל עליון שתשרה עליו שכינה מדה כנגד מדה מה שבמעשיו פעל גם כן ועשה כזאת להשרות שכינת עוזו בתוכינו ולכן אמר הנני נותן לו בריתי שלום הנני דייקא מה שגרם ג"כ שלא יהא פירוד ח"ו בשם ד' וזה מרומז שלום בוא"ו קטיעא ודרשי' בגמ' שלם משמע בשלימות ע"ש שלא יהא כהן בעל מום והבן, וז"ש המסורה לכן אמור אני ד' כהווייתו בלי שום פירוד ח"ו ויתבארו דקדוקים הנ"ל דלכן בנקמת המדינים דוקא פנחס הי' משוח מלחמה כיון שהוא התחיל במצוה לתקן מה שרצו המדינים לעוות להפריד בין הדביקים כנ"ל ע"כ שלח ד' את פנחס לנקום נקמות באויבי ד' כמו שהתחיל מאז, וזשה"כ נק"ם נקמ"ת בנ"י שתי נקמות האחד נקמת בנ"י מם שרצו לסלק ח"ו שכינתו מישראל ונקמה השנית לתת נקמת ד' במדין דגדול מה שרצו להחטיאם להפריד ח"ו עי"ז בהשם ולשתי נקמות האלה בדין הוא אשר פנחס יכניע את ערף המדינים וכן יאבדו כל אויביך השם כן יהי רצון בב"א. נקום נקמת בנ"י מאת המדינים אחר תאסף אל עמיך וגו' לתת נקמת ה' במדין וקשה אמאי תלוי' פטירתו של משה בנקמת מדין וגם דמתחלה כתיב דנקמת בנ"י הוא ואח"כ כתיב נקמת ה' והנראה עפי"ד רש"י ז"ל דלכן כתיב נקמת ה' שהעומד כנגד ישראל כאלו עומד כנגד הקב"ה ויש לומר דבזה התאזרו כח לעשות חיל לילך במלחמה ולא פחדו לנפשם שלא יזיקו כיון שהלכו בשליחות של מצוה לקנא קנאת ה' צבאות ולא הי' כוונתם כלל לנקום נקמת עצמם בזה הי' בטוחים שלא יפקד מהם איש דהא קי"ל שלוחי מצוה אינן ניזוקין דהנה אמרי' בפסחים דף ח' דמפני הסכנה אין בודקין בדיקת חמץ ופריך בגמ' והא"ר אלעזר שלוחי מצוה אינן ניזוקין ומשני שמא תאבד לו מחט