עצי חיים על התורה קפז

קדושתי לכך לא תסתלק אתה מקדושתו עכ"ד ונמצא לפי"ז דמשו"ה נבחר אהרן להיות כהן עבד ד' משום שכוונתו הי' לבל יסתלק קדושתו ית"ש וכדי שתהא פמליא שלו קיימת והנה קרח אמר רב לכם כפירש"י הרבה יותר מדאי לקחתם לעצמיכם היינו משו"ז אינו ראוי להיותו אהרן כהן כי כל העדה כלם קדושים דגם בזכות העדה לעצמם ג"כ לא הי' מסתלק ח"ו קדושת שמו ית' וא"כ גם הם קדושים כמו אהרן שזכה שלא יסתלק מקדושתו משום שגרם שלא יסתלק קדושתו כן בשביל העדה אפי' לא הי' אהרן תלה הסרחון בו ג"כ לא הי' מסתלק קדושתו ית"ש וע"כ כולם קדושים ואמר לו משה בקר ויודע ד' את אשר לו ואת הקדוש והקריב אליו היינו שהשי"ת יודיע את אשר לו בכוונה רצוי' לשמים ורק אהרן הוא הקדוש שתלה הסרחון בו משום מסירת נפשו ורוחו על קידוש השם ולכן בזה שקרח ערער על אהרן אשר בזה שתלה הסרחון בעצמו עוד אינו ראוי לכהונה ואינו קדוש יותר משאר ישראל לכן אתה וכל עדתך הנועדים על ד' היינו דלפי טענותיו שלא הי' כוונת אהרן לתלות הסרחון בו כדי שלא יסתלק קדושתו א"כ ח"ו חזר הדין כאלו רובן סרחו אין פמליא שלו קיימת וא"כ הם נועדים על ד' וזש"ה מה ראה קרח לחלוק על משה פ' פרה אדומה ראה דבאה לכפר על עון העגל כפירש"י פ' חקת ומזה מוכח שלא נטל אהרן הסרחון מעל בנ"י ותלה בו כדי שלא יסתלק קדושתו וא"כ עי"כ הי' לקרח מקום לחלוק א"כ למה זכה אהרן לכהונה אבל באמת אעפ"י שהי' צריכים לכפר עון העגל מ"מ במחשבתו של אהרן הי' לתלות הסרחון בו ולכן הוא בא בשכרו שלא יזיז מן הפלטין שלי לעולם. כי כל העדה כלם קדשים ובתוכם ד' וגו' יתבאר ע"ד שכתב הרמ"א באו"ח סי' א' שויתי ד' לנגדי תמיד הוא כלל גדול בתורה ובמעלות הצדיקים ההולכים לפני א' וכו' כ"ש כשישים אל לבו שהממ"ה עומד עליו ורואה במעשיו מיד יגיע אליו היראה וההכנעה ובושתו ממנו תמיד עכ"ל וזש"ה כל העדה כלם קדשים ובמה הם קדושים ואמר ובתוכם ד' היינו כיון שהם תמיד לנגד עיניהם ד' וע"כ השיב משה לקרח בקר ויודע ד' את אשר לו היינו מי שהוא ד' לו ר"ל שמקיים שויתי ד' לנגדי תמיד והיינו המעט מכם ר"ל אם אחד מכם נתקטן בעיניו ובא אליו הכנעה ואם מקיים שויתי ד' וגו' יגיע אליו מזה הכנעה ובושה ממנו תמיד אבל אהרן מה הוא כי הוא באמת בעיניו נחשב לכלום וא"כ אהרן הוא מקיים שויתי ד' וגו' אבל אתה וכל עדתך הנועדים על ד' היינו כיון שהם שוכחים זאת מלבם וע"כ הם נועדים על ד' דייקא. רב לכם כי כל העדה כלם קדשים ובתוכם ד' ומדוע תתנשאו על קהל ד' יתבאר עפימ"ש בגמ' סנהדרין ל"ח נעשה אדם מכאן פקרו המינים לומר ח"ו שתי רשויות דנעשה לשון רבים משמע. אך אמרו רז"ל דבא ללמד מדת ענוה שיהא הגדול נמלך בקטן דהקב"ה נמלך בפמליא של מעלה בבריאת האדם על הארץ. והנה הרב האי כתב להוכיח מזה דנוח לו לאדם שלא נברא עפי' המדרש (קדושים סי' ב') ד' נתן וד' לקח דהטוב נותן הקב"ה בעצמו ועל ההיפוך ח"ו מתייעץ עם ב"ד וע"כ אמר הכתוב נעשה לשון רבים דהקב"ה לקח עצה כבי' מב"ד כיון דטוב שלא נברא עכ"ד א"כ באמירת נעשה אדם נוכל ללמד מדת ענוה כדרשת חז"ל או נוכל ללמוד מזה דטוב שלא נברא כדברי רב האי ז"ל והנה ידוע מה שנאמר משמי' דהקדוש רר"ש ז''ל עה"פ וירא ד' כי רבה רעת האדם וגו' דהא דטוב שלא נברא היא כיון דהמצות ל"ת מרובים הם מהמצות עשה והוי קרוב להפסד ורחוק משכר כמו"ש מהרש"א אך אם מקיים המ"ע גם במחשבה ומחשבה טובה הקב"ה מצרפה למעשה ונמצא דהמ"ע הם בכפילא במחשבה ובמעשה שוב ניחא לומר דטוב שנברא, וז"ש קרח כי כל העדה כלם קדשים ובתוכם ד' ר"ל שהם מקיימים המצות גם בתוכם בפנימיות הלב היא המחשבה ונמצא דהמ"ע הם בכפילא וא"כ אמרי' בכה"ג טוב שנברא וע"כ דנעשה לשון רבים מורה לומר ללמד מדת ענוה ולא כדברי רב האי לומר דטוב שלא נברא וא"כ מדוע תתנשאו על קהל ד' ר"ל מדוע לא תקיימו להיות ענוים כדברי הכ' נעשה ללמד מדת ענוה, והשיב משה ג"כ לפי שיטתם המעט מכם, וכי א' מכם הקטין בעיניו כיון שאתם