עצי חיים על התורה קפה

שנאמר באברהם דאלו באברהם כתיב ואנכי עפר ואפר בהיותו עודנו עומד לפני ד' לא נפלאת הוא להיות נבזה בעיניו משא"כ במשה ואהרן שהעם התלוננו עליהם והי' נבזים בעיניהם זהו דבר נפלא מאוד ולזה דייק הגמ' גדול מה שנאמר במשה ואהרן עכ"ד יזה שפרש"י ז"ל לקח עצמו להיות נחלק מתוך העדה ר"ל אף אם בעמדו להתפלל לפני ד' הי' קרח מכיר מקומו והי' שפל בעיניו עכ"ז גבה לבו מתוך העדה בהעריך מעשיו מול העדה לומר כי לו נאה להיות כהן ונשיא, וז"ש משה לקרח המעט מכם כי הבדיל א' ישראל אתכם מעדת ישראל ר"ל וכי אחד מכם נתקנן בעיניו בזה שהבדיל אתכם מעדת ישראל ר"ל אם אתם בדעתם שאתם נבזים ושפלים מאחד מהם כי זהו הענוה המשובחת אשר גם לנגד בני אדם הוא גרוע מהם ואהרן מה הוא כי תלינו עליו ר"ל גם בשעה שאתם מלינים עליו ותתקוטטו עמו מ"ה הוא אז ג"כ ישפיל עצמו נחדל אישים וכאין ואפס יחשב, וז"ש המדרש מה ראה קרח לחלוק על משה פ' פרה אדומה ראה ר"ל עפימ"ש במדרש פ' וירא אתה אמרת ואנכי עפר ואפר חייך שאני נותן לבניך כפרה בהם שנאמר ולקחו לטמא מעפר שריפת החטאת יאסף איש טהור את אפר הפרה (וכן הוא שם בגמ') הרי דזיכה אברהם לבניו במצות פרה במה שאמר ואנכי עפר ואפר אף שלא מצינו בו ענוה דמשה שהי' עניו מכל האדם אשר ע"פ האדמה ורק במה שהרבה ענווה יתירה בעמדו לפני הקב"ה זכה למצוה זו וע"כ גם קרח לקח עצמו לצד אחר באמרו שהוא ראוי להיות כהן במה שנבזה בעיניו נמאס נגד גדולתו של הקב"ה אף דנגד בני אדם מראה גדולתו ולא ישפל בפני איש והבן. ברש"י הלבישן טליתות שכולן תכלת באו ועמדו לפני משה אמרו לו טלית שכולה תכלת חייבת בציצית או פטורה אמר להם חייבת התחילו לשחק חוט אחד של תכלת פוטרה זו שכולה תכלת לא תפטור עצמה, ויש להבין מה זו טענה במחלוקתם על משה גם היכן מרומז דבר זה בתורה באמרם אל משה ואהרן רב לכם וגו'. ונראה עפימ"ש הב"ח באו"ח סי' כ"ד לברך להתעטף בציצית בפתח תחת הבי"ת להורות על הידוע דהיינו תכלת עפימ"ש תכלת דומה לים וים דומה לרקיע ורקיע לכסא הכבוד והביא בשם הזוהר שע"י הזכרון כה"כ ששם מקום הדין יהי' יראת ד' על פניו וכיון דכתיב וראיתם אותו וזכרתם ראוי לזכור לכן אעפ"י שאין לנו תכלת מ"מ יזכור אותו בברכתו ועי"ז יתן אל לבו מאימת הדין עכ"ד עיי"ש, ועי' במחצה"ש סי' ח' סק"ז, המורם מזה דתכלת מביא את האדם לידי יראת שמים ואשר זהו טעמא דקרא שצריך ליתן על הכנף פתיל תכלת מפני שמביא לידי יראת שמים, והנה אמרי' בגמ' עה"פ מה ה"א שואל מעמך כי אם ליראה וגו' אטו יראה מילתא זוטרתא הוא ומשני אין לגבי משה מלתא זוטרתא הוא ושימה בפי המפורשים דר"ל לגבי משה כל זמן שהי' בנ"י חונים לגבי משה הי' הוא משפיע עליהם מהודו לחופף עליהם ביראת שמים וע"כ בעת ההוא גם לכל העולם הוי מילתא זוטרתא עכ"ד והנה טענת קרח למשרע"ה כי לא בא עליהם ועל כל ישראל יראת ד' בזכות משה רק כי מעצמם באו לידי מדה זו וזהו כי כל העדה כולם קדושים מעצמם ולא מפני שהי' לגבי' דמשה וא"כ מדוע תתנשאו על קהל ד' ולכן הלבישן טליתות שכולה תכלת ודרש ק"ו של שטות שכולה תכלת לא דין שתפטור דהא אפי' מחוט א' מביא את האדם לידי זכורה של כה"כ כש"כ טלית שכולה תכלת ובתוך הדברים הי' מחוי במחוגא למשה רבע"ה כי לא מחמתו באו ליראת ד' כי אם מעצמם שזוכרים את כסא כבודו מתכלת הדומה לכסא הכבוד, וישמע משה וידבר אל קרח בוקר ויודע ד' את אשר לו ופרש"י לעבודת לוי' דלוי' מורה על פחד ד' וגבורתו ר"ל ממי בא אליהם היראה אך ממשה עבד ד' ולא מעצמם. אנשי שם וצ"ב מהו אנשי שם, כולם קדושים פרש"י כולם שמעו מפי הגבורה אנכי ד"א ויל"ד היכן הוציא זה מהכתוב, וי"ל עפימ"ש בס' הלכה אדם מישראל וז"ל בפסוק וארא אל אברהם וגו' ושמי ד' לא נודעתי להם פרש"י לא שאלו אותי מה שמי וגם הקמותי את בריתי וכשבא לקבור את שרה לא מצא עד שקנה בדמים מרובים והיא תמוה מה חיבור הדברים להדדי ושמעתי פי' נחמד עפ"י דאי' בירושלמי קידושין א"ל ר' אסא לר' בון תא