עצי חיים על התורה קעח

חיים דעיקר בריאת האדם על הארץ בכדי שתהא הנפש בבחי' באר ותקרא נשמת חיים ולזה אמר כי לא דבר ריק הוא מכם פי' מעצמותיכם כבחינת בור שאינו מצד עצמו רק מתמלא מאחרים כי הוא חייכם עיקר הבריאה שיהי' חיים בבחי' חיות מעצמיכם כבאר ומעין המתגבר ונובע מעצמו ובזה לא יהי' נהמא דכסופא עיי"ש. וזה יש לומר בדברי המדרש פ' בחקתי ועשיתם אותם א"ר חנינא בר פפי אם שמרתם את התורה הריני מעלה עליכם כאלו עשיתם עצמיכם ור"ל דבעת בריאת האדם היינו בעת שבא האדם אל העולם אינו בגדר אדם כיון דאין בו חיות רק בבחי' בור ואח"כ כשישמור את התורה הוי כאלו הוא ברא את עצמו והנפש חי' אשר בקרבו בא לו ע"י עצמו במה שהשיגה ידו לתכלית הנשמה אשר בעבורה הורידה לעוה"ז ובין תבין בזה מה שטבעו חכמים בברכת חתנים אשר יצר את האדם בצלמו בצלם דמות תבניתו ור"ל דהקב"ה ברא את האדם על הארץ כביכול בתבנית של השי"ת שהאדם יתן בעצמו חיותו כמו שהקב"ה נתן באיש כח החיוני כן האדם בעצמו עיקר חיותו תלוי בעצמו בבחירתו להגיע לתכלית שלימות האדם והתקין לו ממנו בנין עדי עד שיהא מקור נובע כבאר ומעין המתגבר מים חיים ברוך אתה ד' יוצר האדם ר"ל ע"ז נברא האדם להמציא לו חיים ע"י עצמו, ובזה יובן מ"ש חז"ל מצורע חשוב כמת כי ידוע דצרעת בא על עון לה"ר והובא בספרים דמי שמדבר לה"ר נוטלין ממנו כל המעשים טובים מה שעשה וע"כ אמרו דמצורע חשוב כמת כיון דלית לי' מגרמי' כלום ומאי אהני לי' במה שבא לעוה"ז שיגע לריק שאין לו כלום משלו ועזב לאחרים חילו וע"כ נקרא מת כי הוא כמו כעת שבא לעוה"ז מבלי כסות ושלמה משלו. וזש"ה אל תהי כמת דמצורע חשוב כמת שבא על עון לה"ר שנוטלין ממנו כל אשר לו והוא בבחינת מת אשר בצאתו מרחם אמו ר"ל דהכתוב מפרש דלאו מיתה גופניות היא רק מיתה דנדמה כמו צאתו מרחם אמו דאין לו כלל משלו ורק הכל בא לו משל אחרים והבן. ש ל ח שלח לך אנשים וגו' וישלח אותם משה על פי ד' כולם אנשים ראשי בנ"י המה, וברש"י שלח לך לדעתך אני אינו מצוה לך אם תרצה שלח וכו' כולם אנשים כל אנשים שבמקרא לשון חשיבות ואותה שעה כשרים היו, עפ"י ד' ברשותו שלא עיכב על ידו, ויל"ד דהא וודאי אם משה שלח אפי' רק מדעתו הי' בזה רצון הבוב''ה ומצוה קעביד א"כ מ"ט לא צוה הקב"ה רק אמר לו שלח לך לדעתך, ב) על פי ד' ברשותו שלא עיכב ע"י מאי דוחקי' להוציא ממשמעות הכתוב על פי ד' ממש, ג) מה משמיענו בזה דאותו שעה כשרים היו מה נפ"מ לן מזה. ויתבאר לדעתי עפי"ד א''ז זצ"ל בס' יש"מ פ' יתרו לפרש דברי הגמ' ברכות ל"ה בא וראה שלא כדורות הראשונים דורות האחרונים דורות הראשונים היו מכניסין פירותיהן דרך טרקסמון כדי לחייבן במעשר דורות אחרונים מכניסין פירותיהן דרך גגות כדי לפוטרן מן המעשר, וי"ל דאלו ואלו כוונתן לשמים וללמד זכות על האחרונים דבאמת נתנו מעשר ועשו רק כדי לפטור כי היכי דלהוי כאינו מצווה ועושה שמצד הסברא אינו מצווה ועושה עדיף דמ"ש דמצווה ועושה עדיף משום דמגרי בי' היצה"ר כמ"ש בתוס' וידוע דכל הגדול מחבירו יצרו גדול הימנו א"כ הראשונים דהיו גדולים א"כ מצווה ועושה חשוב הכניסו דרך טרקסמון ובדורות אחרונים דיצה"ר קיל א"כ אינו מצווה ועושה חשוב לכך הכניסו דרך גגות עיי"ש, ועפי"ז פרשתי הכ' הנאמר באברהם התהלך לפני והי' תמים פרש"י לפי מדרשו התהלך לפני במצות מילה ובדבר הזה תהי' תמים שכל זמן שהערלה בך אתה בעל מום לפני עיי"ש, ונתקשו בזה רבים מדוע לא נקרא תמים עד שמל עצמו, ולהנ"ל יתבאר דהנה אברהם אע"ה קיים כל התורה עד שלא נתנה חוץ ממצות מילה שלא קיים עד שנצטווה והנה עד שלא קיים מצות מילה מקום יש בראש לבעל דין לחלוק מה רבותא אם קיים כל התורה הא הי' אינו מצווה ועושה ולא שייך בו גירוי היצה"ר ואלו הי' מצווה ועושה אפשר לא הי'