עצי חיים על התורה קעה

בנטיעות שאמר שאין לו שוב צורך בענפים כיון שהגיע לשורש עיי"ש נועם דבריו באריכות גדול ויתבאר דברי הכתוב בהעלותך את הנרות היינו התורה והמצות שהם נקראים נרות כדכתיב כי נר מצוה ותורה אור וגם המנורה הוא נגד התורה כנ"ל כשתעלה אותם אל מול פני המנורה יאירו היינו שע"י המצות תשיג אל הפנימיות המנורה ר"ל להתכלית ושורש שבהם דהיינו מדת האהבה והדביקות שתוכל לבא ע"י פעולת המצות ואמר הכתוב ויעש כן אהרן ופרש"י להגיד שבחו של אהרן שלא שינה דקשה וכי ס''ד אשר אהרן ישנה ח"ו דברי ד' ולהנ"ל י"ל דבא לומר בזה שבחו של אהרן דגם אחר שבא למדריגת אהבה ודביקות עכ"ז לא שינה נאחז בהענפים דהיינו במצות ד' גם אחר שהשיג התכלית ופנימיות המצות, עשה לך שתי חצוצרות כסף ואיתא בספר אוהב ישראל שמעתי בשם הרב הק' מו"ה ר' דוב בער זללה"ה שאמר אלו הדיבורים עשה לך שתי חצוצרות נוטריקן שתי חצי צורות אך פירושן של דברים לא שמעתי עכ"ד, ועיין בקדויו"ט מאבי מורי עוד יש לבאר משאה"כ ובני אהרן יתקעו בחצוצרות והיו לכם לחקת עולם וגו' וקשה מאי בעי הכא לומר לחקת עולם, ועוד יש לדקדק טעמא מאי ובני אהרן יתקעו ולא איש אחר, ואפשר לפרש עפימ"ש א"ז זלה"ה בפתיחה ליש"מ הבאתיו לעיל לפרש דברי המדרש זה קרבן אהרן וגו' חביב קרבנו של אהרן כקרבנו של נשיאים כתיב הכא זה קרבן נחשון בן עמינדב וכו' דהנה אין לך אדם שאין לו שעה שנותן לב לשוב ואין חסידות כחסידות בתחלתו רק אחר עבור שעה מתקרר וחוזר לקדמותו רק מי שהוא חכם תמיד עיניו בראשו היינו כהתחלתו וכל שעה ושעה אצלו כשעה ראשונה, וז"ש המדרש חביב קרבנו של אהרן שהקריב בכל יום תמידין כסדרן כקרבנו של נשיאים שהקריבו עתה פעם ראשונה לחנוכת הבית בראותם עין בעין בכבוד ד' שמלא את המשכן עכ"ד ז"ל עיי"ש, ובזה פי' אא"ז זללה"ה בייט"ל פ' תצא (אות ב') הטעם על מחצית השקל ולא שקל שלם כי הראשית המחשבה והתחלה הוא טוב אבל לא המעשה והסוף כי אח"כ מתקרר והולך ע"כ זה יתנו וגו' מחצית השקל לכפר על נפשותיכם רק נגד סוף המעשה ולא על הראשית לכן סגי במחצית השקל עכ"ד ז"ל, ויתבאר הרמז דנוטריקן שתי חצי צורות ר"ל לזכור בזה שיש שתי חצי צורות האחרות המעשה והראשית לא ראוי זה כראוי זה וצריך לתקן זאת שיהא האחרות כראשית והמעשה כמו המחשבה והשתי צורות יחדיו יהיו תמים הסוף אל ראשו, וזש"ה ובני אהרן יתקעו בחצוצרות בני אהרן דייקא שזכות אבותם מסייעתם לשם שמים כמו שאהרן הכהן הי' חביב בעיניו מצות קרבנות אף בסוף המעשה כמו בראשונה לכן גם בני אהרן יתקעו בחצוצרות דהרמז בא לשני צורות על שם המכוון הנ"ל על חצי המעשה ועל חצי המחשבה והי' לכם לחקת עולם היינו מה שתקבלו עליכם במחשבה ובראשית המעשה כן יהי' לכם לחקת עולם שלא יתקרר זיקי אש וההתלהבות שלכם וסוף המחשבה תהי' כאשר הי' במחשבה תחלה. ויאמר משה וגו' נוסעים אנחנו אל המקום אשר אמר ד' אותו אתן לכם וגו' ויאמר אליו לא אלך כי אם אל ארצי וגו', ויל"ד דהול"ל נוסעים אנחנו אל ארץ כנען, גם להבין הויכוח שבין יתרו למשה מאיזה טעם מיאן לילך ומה שהשיב לו משה אל נא תעזוב אותנו כי ע"כ ידעת חנותינו במדבר וכבר האריכו בכל זה המפורשים. ונראה עפי"מ שנחלקו הקדמונים איזה עדיף, דעת הרמב"ם הוא מי שאינו מתאוה כלל ואין לו שום נטי' לרע עדיף וכי הוא השלם במדותיו וחסיד מתקרי וחלקו עליו כי אדרבה המתגבר עדיף שעשה לכבוד קונו משא"כ מי שטבעו כך במה עובד אדוניו ואא"ז זללה"ה ביש"מ פ' ראה מכריע בין השיטות דאו"א דא"ח דהתחלת האדם בודאי העיקר כהחולקים דאם נטבע מבטן צדיק מה פעל אבל כשע"י מלחמתו בחזקה כבש את יצרו להפכו לטוב זהו השלימות כללו של דבר דבהתחלתו ק"ל כהחולקים ובסופו כהרמב"ם עכ"ד ז"ל, והנה מצינו דאוירא דא"י מחכים היינו שקדושת המקום גורם תכונה קדושה ושם בניקל יותר לעבודת השי"ת וע"כ בחר לו ד' ונתן א"י לעם סגולתו כדי שיהא מוכנים ומזומנים לעבודתו ולתורתו וע"כ אמר משה בזה