עצי חיים על התורה קנד

ג"כ להיפך מי שלח ידו במשיח ד' ולזה עשה נסיון בהכרית ככף המעיל ויהי בכרתו ויך לב דוד לכן אמר חלילה לי לנגוע במשיח ד' מצינו למדין שיש ב' מיני נסיונות הא' מאחרים דאז אין צריך לעשות אפי' התחלה מהעבירה, ונסיון הב' ע"ד האמור בדברי הרמ"א הנ"ל וזה א"א עד ביאו קצת להעבירה ומובן ממילא אשר נסיון הראשין עדיף שיוכל לשמור עצמו מעבירה אפי' כל דהוא ובזה פי' בערבי נחל פ' שלח הפ' לכו נא הגברים וגו' ר"ל אנשים צדיקים שהם בעלי שכל בחי' גברים ועבדו את ד והשיב משה גם מקנינו ילך עמנו ר"ל גם אותם שהם בבחי' בהמות ג"כ ילכו כי ממנו נקח לעבוד את ד' ר"ל מהם נדע אנחנו איך להתנהג בעבודת ד' לעשות נסיון ומבחן ממעשיהם ואנחנו ר"ל אם לא נהי' רק אנחנו לבד לא נוכל לידע איזה סברא הוא עבודת ד' עד בואינו שמה ר"ל עד שנביא לקצת עבירה לכן צריכין אנחנו לאותן האנשים לענין עבודת ד' עכ"ד ז"ל בקיצור. ובזה פרשתי בפ' עקב הפ' חדלו לכם מן האדם וגו' כי במה נחשב הוא הכוונה דהנביא מוכיח ומזהיר את ישראל השמרו לכם אל תגעו אף בקצה העבירה ואם תאמר מה נעשה אם יעלה ספק כדת מה לעשות אם הוא מצד היצה"ר עצת חטאין או מן היצ"ט ולזה אמר הבחינה מן האדם ר"ל אם יעשה דבר הנה אדם אחר אם ייטיב בעיניו הלא אז בעיניו יראה ובלבו יבין כי הוא דבר ערוה ויותר טוב בזה להיות הנסיון והבחינה מאחר ועל דרך זה דייקא תלך לבטח דרכך, כי במ"ה נחשב הוא הכוונה דבר מה העבירה קלה ומתחלתו ומה הוא ג"כ נחשב לעבירה וע"כ יותר טוב לחדול מלחטוא מן האדם עיי"ש וזה שפרש"י אחר שכ' אחרי מות שני בני אהרן וגו' וכמובן כוונתם הי' לשמים אלא שטעו וע"ז אמר משל וכו' אל תאכל כדרך שמת פלוני זה זרזו יותר מהראשון והמשל היא לטהרת הנפש כיצד האדם ישמור את עצמו מכל דבר רע וע"כ אומרים לו איזה הדרך שיבור לו האדם הוא מן פלוני דייקא מה שבעיניך תראה אשר פלוני עשה כך וכך מזה תוכל להבין אשר לא טוב עשה ימ"כ זה זרזו יותר מן הראשי דהא בסתם אם הוכיח לחבירו שלא יעשה מה שאסרה תורה א"כ כשהוא מסתפק ועולה אם דבר זה מותר ד אסור בהכרח לעשות מקצת העבירה ובזה דוקא יוכל לעמוד על הנסיון לעצמו אבל אם זרזו מאדם אחר הוא זרוז יותר אפי' ממקצת העבירה אפילו מתחלתו והבן. אחרי מות שני בני אהרן בקרבתם לפני ד' וגו' ובמדרש בשעה שנכנסו שני פולמסין דנורא לתוך חוטמיהן של נדב ואבי' עלו שרפי קודש ואמרו השיבנו ד' אליך ונשובה. יתבאר עפימ"ש אא"ז ז"ל בייט"ל סו"פ מצורע לפ' הפ' וערבה לד מנחת יהודה וירושלים כימי עולם וכשנים קדמוניות עפי"מ דאמרו ז"ל דקודם בריאת אדם אמרו מלאכי השרת זמין למיחטי קמך והשיב להם השי"ת עד לא בראתי עלמא אתקינת תשובה ובזה פירשו ראשו סתם פז כלומר בראשית הבריאה ראה ד' כי אפי באיתן שהם נקיי הדעת ומבהיקין כפז יהי' כתם בבגדיהם מלשון כתמי אשה המטמאים יזש"ה וערבה לד' מנחת יהודה וירושלים הקרבנות שמביאין על החטא כימי עולם וכשנים קדמוניות היינו איתן ימים ושנים שקדמו לבריאה עולם שראה הקב"ה שכך עתיד להיות ואעפי"כ נברא האדם כי באלה חפצתי עכ"ד עיי"ש. והנה י"ל בנדב ואבי' שכתוב בם בקרובי אקדש ופירש''י שאמר משה לאהרן רואה אני שהם גדולים ממני וממך ואעפי"כ הקריבו אש זרה אשר לא צוה אותם הי' ג"כ ע"ד בחי' זו ראשו כתם פז אשר גם בפז ראה ד' שיהי' כתם כנ"ל וזש"ה אחרי מים שני בני אהרן שהי' מפני החטא ואמר הכ' אף בקרבתם לפני ד' היינו שהי' קרובים למלכות ונתקרבו לד' שהי' גדולים ממשה ואהרן מ"מ גם בארזים נעלה שלהבת ויש לדאוג שלא יבא חטא על ידם והיינו שאמרו מלאה"ש השיבנו ד' אליך ונשובה חדש ימינו כקדם ר"ל כקדם היינו כימי קדם קודם בריאת העולם מה שראה הקב"ה אשר זמין האדם למחטי קמי' ומשרה עד לא קדמה עולם ידע והכין מראש תשובה, וזש"ה ואל יבא בכל עת אל הקודש היינו שמזומן האדם לחטוא עוד מראשית הבריאה וע"כ כפעם נדחה מלבא אל הקודש כי אם בזאת יבא וגו' ע''ד שכתבו המפורשים דזאת היא רמז לתשובה