עצי חיים על התורה קכב

התורה. ויתבאר התדב"א דהנה פירש"י ויקחו לי תרומה לי לשמי היינו על ידי המקדש יהי' שם השראת השכינה וכמאמר הכתוב ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם וא"כ ע"י השראת השכינה אשר בתוך בנ"י לא יבואו לידי חטא וכדברי הגמ' הנ"ל אפשר חטא בא לידו ושכינה עמו וממילא אם יהי' נשמרים מהחטא יוכלו להבין אמיתות התוה"ק, וז"ש בשעה שאמרו ישראל נעשה ונשמע היינו על ידי שמירת המצות ישיגו בתורת אמת ע"פ ההלכה וע"כ בשכר זה נתן להם הקב"ה המקדש והשראת שכינתו בתוכם כדי שלא יבא חטא לידם וז"ש מיד אמר הקב"ה ויקחו לי לשמי ויבואר המדרש הה"ד כי לקח טוב וגו' תורתי אל תעזובו ר"ל אם יעסקו בתורה יכוונו כהלכה דע"י השראת השכינה המבואר כאן ויקחו לי לשמי וע"כ תורתי אל תעזובו כי אם יעסקו בה ועמדו על אמיתות התוה"ק. א"י עפי"מ דאיתא בריש פ"ק דביצה לענין ביצה שנולדה ביו"ט דב"ה אמרו לא תאכל ואוקמה רבה שם דמיירי בתרנגולת העומדת לאכילה וביו"ט שחל להיות אחר השבת ומשום הכנה וקסבר רבה כל ביצה דמתילדה האידנא מאתמול גמרה לה ופירש"י שם דמשו"ה באחד בשבת בעלמא לית לן למיסר בילה שנולדה בו משום הכנה משום דסעודת חול לא אצריכה בי' רחמנא זימון ולא אחשבה רחמי רק לסעודת שבת ויו"ט שיזמננה מבעוד יום עיי"ש, א"כ חזינן מזה דסעודת חול אף באחד בשבת שהוכן מבעוד יום ומאתמול מ"מ כיון שעל סעודת חול לא צונו הבוב"ה לא נקרא הכנה ורק סעודת שבת כיון שהוא מצות התורה זהו נקרא הכנה ומלאכה ועשי' וכעין זה כתב רש"י ז"ל ג"כ להלן במס' ביצה כ"ז גבי חלה שנטמאה שאסור לשורפה ביו"ט אף להדליק בש"ש אף דהבערה לצורך אכילת אדם מותר מ"מ כיון דמצוה עביד בשריפת קדשים טמאים דכתיב באש ישרף הלכך אחשבי' רחמנא להבערתו ומלאכה הוא ע"ש, ומזה ראינו דמה שציותה התוה"ק אף דבעצם אינה מלאכה כלל מ"מ מצות הבוב"ה עשהו מלאכה ועשי' ובזה פירש אאמו"ר זצוקללה"ה בפ' ויקהל במה שאמרו ישראל נעשה ונשמע ר"ל נעשה דייקא דהיינו שיהי' עשיי' משום ונשמע שהוא מצות הבוב"ה עכ"ד עיי"ש, ותראה כי טוב הוא, והנה נ"ל לבאר דברי רש"י ז"ל הנ"ל ע"ד אגדה מ"ט מלאכת חולין לא מיקרו הכנה ולא נחשבת למלאכה עפ"י האמור בחוה"ל דמה שאדם עוסק במצות ומע"ט ה"ה עוסק בשל עצמו אבל מה שעוסק בענין גשמיות הרי הוא כאלו עושה בשל אחרים עי' במ"ש בסוף שער הבחינה, ועפי'כ פי' הסדש"ש ואיש את קדשיו היינו המעש"ט לו יהי' עכ"ד, וזהו כדברי רש"י ז''ל דסעודת חול לא בעי הזמנה ולא מיקרי הכנה כיון דזה הוא לא שלו דענייני עוה"ז וגשמיין הוויין כאלו הם של אחרים וע"כ לא אחשבי' הכתוב ג"כ למלאכה לענין יו"ט דלאו כלום הוא ומה שעביד לא מהני מאומה והבן. והנה כי כן אם יבורך גבר בהון ועושר ורכוש רב מה הוא לו וכן מה שיש לו הא הרי הוא כאלו עוסק בשדות אחרות ואינו שלו רק אם מזכה את ארחו לשמור פקודי ה' וצדקה וגמ"ח ירבה בברכת ה' אשר הופיע עליו אז כל רכושו יחשב לו כאלו הוא שלו קנין עצמיות, ויתבאר דברי הכתוב ויקחו לי תרומה ולא אמר הכתוב לשון ויתנו דהא לאו שלו שיהא שייך בו לשון מתנה דמשמע שהוא נותן משלו דהא קודם שהפריש נדבה לה' מכל אשר בידו אינו שלו וע"כ נופל הלשון ויקחו קיחה מאחרים מאת כל איש אשר ידבנו לבו היינו קודם התפרשה כשיעלה על לבו להפריש תקחו עוד את את תרומתי דייקא היינו שאין שום קניי' עוד לבעל הממון כיון שעוד אינו שלו וע"כ לא מיקרי תרומת האיש ההוא אשר נתן התרומה רק תרומתו דייקא היינו התרומה שהוא מאת ה' ולא משלו, וז"ש בתדב"א בשעה שאמרו נעשה ונשמע היינו שעל ידי שנשמע בקול ה' מיקרי עשיי' וזולת זה במידי גשמיות לא מיקרי בשום דבר בשם עשיי', ועיין מ"ש בפ' בהעלתך בפ' נוסעים אנחנו אל המקום וכו' ויקחו לי תרומה במדרש [הובא ביש''מ] הה"ד מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה וגו' מים רבים אלו אוה"ע שנאמר וכו' לא יוכלו לכבות את האהבה אם יתן איש את כל הון ביתו באהבה בוז יבוזו לו אבל בני יעשו משכן של יריעות ושכנתי בתוכם וכו. ויתבאר עפימ"ש אא"ז זצ"ל ביש"מ פ' פנחס