עצי חיים על התורה קיב

אחרים שנאמר ועמדו זרים ורעו צאנכם ועי' ביש"מ פ' בשלח מ"ש שם בזעת אפך תאכל לחם והוא גזירה והקנס שנקנס על כל בני אדם וקאי על לחם הגשמי הנה באמת קאי גם על לחם התורה שנא' לכו לחמו בלחמי וע"כ אותן שתורתן אומנתם אין צריכין לשום השתדלות לטרפם לפי שנתקיים בהם הגזירה בעמל התורה עיי"ש. וז"ש ועתה אם שמע תשמעו בקולי שתעשו רצונו של מקום ושמרתם את בריתי היינו שתהיו עמלים בתורה ותצאו ידי חובת קנס הקדום ע"י עמל התורה אז תהי' לי ממלכת כהנים ופירש"י שרים שתהא מלאכתן נעשית על ידי אחרים ועמדו זרים לעשות מלאכתן כשרים כאשר יהיה לעתיד והי' מלכים אומניך וגו'. והייתם לי סגולה מכל העמים וגו'. יתבאר דהנה ישראל כשקבלו התורה אמרו נעשה ונשמע ויש להבין כפל הלשון דהא נשמע הוא בכלל נעשה וי"ל דהנה עיקר לימוד התורה הוא ע"מ לשמור ולעשות והיינו תורה לשמה כדי שע"י התורה נוכל לידע האיך לקיים מצות התורה לשמרה ולעבדה וגם שהעסק והיגיעה בתוה"ק הוא מזכך ומטהר האברים וכל הגוף והמוח אשר באדם והנה בבני עשו וישמעאל אשר גם להם החזיר הקב"ה שיקבלו התורה ואמרו חז"ל ששאלו להקב"ה תורה מה כתיב בה לא תרצח לא תנאף ואמרו אי הכי לא בעינא ויש להבין דהא אפי' בלא קבלת התורה מחוייבים המה דהם משבע מצות בני נח וא"כ למה פרט הקב"ה הנך שהיו מחויבים בהם אפי' אם לא יקבלו התורה, וי"ל דהאומות היה רוצים לקבל התורה אבל לא ע"מ לעשות כי אם להגות בה בלבד ולא לקיימה והיינו תורה שלא לשמה וזהו שאמרו אוה"ע תורה מאי כתיב בה היינו שהיו רוצים תיכף ומיד לשמוע וללמוד מה כתיב בתורה והקדים להם הקב"ה דהיא העיקר ע"י הלימוד כדי לידע מה שכתוב בתורה כדי ליזהר מדברים האסורים ולקיים דברי התורה וע"כ אמר להם לא תרצח לא תנאף היינו לשמור עצמו מכל חטא ואמרו האוה"ע א"ה לא בעינא וזהו באוה"ע אבל לא כן בישראל שאמרו נעשה ונשמע והקדימו נעשה לנשמע דהעיקר הוא להם לעשות את התורה אך מכיון דאי אפשר לעשות בלתי אם ילמוד וע"כ אמרו ג"כ נשמע היינו להבין ולהשכיל בתורה שידעו מה לעשות וע"כ אמרו בכפלים נעשה דוקא על קיום המצות ונשמע היינו על לימוד התורה. וזש"ה ועתה אם שמוע תשמעו בקולי היינו קיום המצות ושמרתם את בריתי היינו לימוד התורה וע"כ והייתם לי סגולה מכל העמים כיון דכל העמים לא רצו לקבל אלא ללמוד ולא ע"מ לעשות אבל בנ"י שקבלו התורה ללמוד ע"מ לעשות ולשמור הם סגולה וחביבים מכל העמים. כי לי כל הארץ וגו' ואינו מובן המשך הדברים לדעיל, וי"ל עפי"ד האוה"ח פ' בראשית עה"פ כי ששת ימים עשה ה' את השמים וגו' גילה כי בשעת הבריאה לא ברא ה' כח בעולם זולת לעמוד ששת ימים וביום השבת חוזר ה' ומשפיע נפש לעולם שיעור המקיים עוד ששת ימים, וזה שאמרו חז"ל כל המקדש וכו' ואומר ויכולו כאילו נעשה שיתף להקב"ה במעשה בראשית, ודבריהם רחוקים לפי הנראה, מי שמע כזאת שיבא אדם וישתתף בדבר שכבר נגמרה מלאכתו, אך כי להיות שהשבת הוא המקיים העולם כל ששת ימים וכן כל שבת ושבת ולזה כל המקדש את השבת פי' מקיים ושומר קדושתו ומאמצעותו מתקיים העולם ואין לך שותף גדול מזה כדין וכהלכה עכ"ד. וי"ל לפי"ז דגם כשקבלו ישראל את התורה על הר סיני נעשו בזה שותפים להקב"ה במעשה בראשית עפי"ד הגמ' שבת (דף פ"ח) שהתנה הקב"ה עם מעשה בראשית אם ישראל מקבלין התורה אתם מתקיימין ואם לאו אני מחזיר אתכם לתהו ובהו וא"כ מבואר דאלולי שקבלו ישראל התורה הי' העולם תהו ובהו וא"כ באמצעות ישראל מתקיים העולם וע"כ הם כשותפים ע"י קבלת התורה במע"ב. וי"ל בזה מ"ש בגמ' שם (דף פ''ו) דכולי עלמא בשבת נתנה תורה, ויש להבין דמשמע דהני תרי מימרות מישך שייכו להדדי ובמאי ולהנ"ל יתבאר דהא ע"י שבת מתקיים העולם באמצעות שומרי' כיון דאלמלא השבת לא הי' הכח בעולם לעמוד וכ"כ ע"י התורה נתקיים העולם וע"י שניהם נעשו ישראל שותפים במע"ב וע"כ נתנה התורה בשבת אשר שוים המה דהא ע"י שניהם מתקיים העולם. וזש"ה ועתה אם שמוע תשמעו בקולי היינו