עצי חיים על התורה קט

כי גדול ה' וגו' והיינו ע"י המצריים נתוודע שמו בעולם וע"כ יש להודות על הטובות שנעשה להם. ועם זה יתבארו דברי רש"י ז"ל ויחד יתרו שנעשה בשרו חידודין והי' מיצר על איבוד מצרים ועכ"ז הי' מברך לה' משום דאף שנאבדו מ"מ הי' טובה להם וע"כ יש להודות ולהלל גם בשביל המצריים וע"כ ויחד יתרו שמח בשביל קידוש השם שנעשה ע"י המצריים, וב' הפירושים עולים בקנה אחד. ויבא אהרן וכל זקני ישראל לאכל לחם עם חתן משה לפני האלקים, פירש"י ומשה היכן הי' כו' עוד שם מכאן שהנהנה מסעודה שתלמידי חכמים מסובין בה כאלו נהנה מזיו השכינה. יש לפרש עפימ"ש בס' פנים יפות בע' משפטים לפ' ויחזו את הא' היינו שהיו נהנין מזיו השכינה וזהו שאמר ויאכלו וישתו והוא ההפרש שנאמר במשה בכל ביתי נאמן הוא שלא רצה להנות מזיו השכינה וכמ"ש ויהי משה וגו' לחם לא אכל דהיינו שאפי' לחם שמים שהמלאכים אוכלים והוא מזיו השכינה גם זה לא אכל כי מחמת הדביקות בה' האמיתי הי' בו שביעה ולא רצה להנות מזיו השכינה עכ"ד עיי"ש. וזש"ה לאכל לחם לפני האלקים ופירש"י שהיו נהנין מזיו השכינה נהנין דייקא ובזה הרי נקרא שאכלו לחם לפני הא' במה שהיו מתענגין מזיז השכינה כאלו אוכלין ושתין וע"כ משה לא הי' שם דזה הי' מלתא זוטרתא לגבי משה דהוא היה במדרגה נעלה מזה שלא רצה להנות מזיו השכינה וע"כ משה אין כתיב כאן כי עבד נאמן הוא שלא רצה להנות מזיו השכינה וע"כ לחם לא אכל לפני הא' והבן. אם את הדבר הזה תעשה וגו' וגם כל העם הזה על מקומו יבא בשלום, יל"פ עפי"ד המדרש בפ' משפטים ועוז מלך משפט אהב הרי נתן לכם הקב"ה את תורתו אם אין אתם עושים הדינים הוא נוטל את תורתו מכם שלא נתן לכם את התורה אלא על מנת שתעשה הדין. וי"ל בזה משה"כ ה' עוז לעמו יתן ה' יברך את עמו בשלום דהנה אמרו חז"ל במשנה סופ"ק דאבות על שלשה דברים העולם קיים על הד' ועל האמת ועל השלום והנה התורה נקראת אמת כטעם תורת אמת, והנה לפי דברי המדרש הנ"ל עי"ז נתן לנו הקב"ה התורה אם עושין הדינים וא"כ כלום חסר מן הג' דברים שהעולם קיים רק השלום וע"כ אמר הכתוב ה' עוז לעמו יתן דהוא התורה שנקראת עוז כנ"ל אשר נתן לנו ע"י שעושין הדינים וע"כ יברך אותנו גם בשלום כדי שלא יהיה חסר דבר מן השלשה דברים וזשה"כ אם את הדבר הזה תעשה וגו' ויכלת עמוד היינו שתוכל לקיים הדינין וע"כ גם בזה יברך ה' אותנו אשר כל העם הזה יבא בשלום. ומשה עלה אל האלקים וגו' יתבאר עפי"מ דאיתא בספה"ק בשם המגיד ז"ל במה שאמרו חז"ל דרכו של איש לחזור אחר אשה כי אהבה נקרא איש ויראה נקרא אשה כמ"ש אשה יראת ה' וכשיש לאדם יראת שמים אז הקב"ה נותן לו מדת אהבה בנדבה ומתנה כדכתיב אוהבם נדבה עכ"ד. [הובא בייט"ל סו"פ בראשית.] ובזה פירשתי משה"כ ונח מצא חן בעיני ה' אלה תולדות נח וגו' צדיק תמים וגו' את ה"א התהלך נח היינו שהי' צדיק בשלימות המדות יראה ואהבה וע"כ יקרא בשם תמים שלא חסר לו ואמר הכ' את הא' התהלך נח ופי' התרגום בדחלתא דה' הליך נח היינו דמדת היראה עשה לו מעצמו שהי' לו י"ש וע"כ ונח מצא חן בעיני ה' דהוא מדת אהבה שהוא מדת החן זה מצא בעיני ה' שבא לו כמציאה ובהיסח הדעת והיינו כנ"ל דאדם שיש לו י"ש הקב"ה נותן לו אהבה בנדבה. וז"ש ומשה עלה מעצמו אל הא' היינו שמעצמו היה לו י"ש והלך בדחלתא דה' בלי עזר ממעל ואח"כ נתן לו הקב"ה מדת אהבה, וז"ש ויקרא אליו ה' רומז כמוש"ל ונח מצא חן בעיני ה' כ"כ הגיע למשה מדת אהבה מלמעלה ואמר הכתוב כה תאמר בלשון הזה וכסדר הזה דאם יעלה מעצמו קודם למדת י"ש אז יבוא אליו מדת אהבה מלמעלה מעצמו. א"י ומשה עלה אל האלקים ויקרא אליו ה' וגו' ודקדק באוה"ח למה עלה משה קודם שיקרא