עצי חיים על מועדים צב

מקצתיי' ופי' הה"מ והכ"מ לפ"ד הרמב"ם דפריש כולהו אין מפקחין לפי שבטל הקביעות הא דפריש מקצתיי' ונשארו האחרים במקומן לא איעקר קביעותיי' והו"ל פלגא ופלגא ומשו"ה מפקחין ומי אמר שמואל הכי והתנן מצא בה תינוק מושלך אם רוב עכו"ם עכו"ם ואם רוב ישראל ישראל ואמר שמואל לפקח עליו את הגל ופירש"י דאם רוב עכו"ם אין מפקחין אלא כי איתמר שמואל ארישא איתמר ולענין פ"נ אינו כן דאם רוב עכו"ם אפ"ה מפקחין והנה ברמב"ם פ"ב מה' שבת פסק היתה חצר שיש בה הרבה עכו"ם וישראל אחד פירש אחד מהם לחצר אחרת מפקחים עליו נעקרו כולם מחצר זו לילך לחצר אחרת אין מפקחין עליו שכיון שנעקרו כולם כל הפורש הרי הוא בחזקת שפירש מן הרוב ומבואר מדברי הרמב"ם דפירש מקצתיי' אין הולכין אחר הרוב ותמהו עליו שהרי הרמב"ם בעצמו פוסק פט"ו מה' א"ב לענין תינוק הנמצא דבמחצה על מחצה מפקחין משמע הא ברוב גוים אין מפקחין וקשה הלא תינוק דמי ודאי לפירשו מקצתן דס"ל להרמב"ם דמפקחין עיי"ש בכפ"ת שהאריך בזה ועוד הקשה בלח"מ על הרמב"ם איך כתב רבינו בתשובה שחולק ר' יוחנן על שמואל הא ר"י לא איירו אלא בפירש כולה והכא הוי פירש מקצתיי' ע"ש

ונראה דהנה בסנהדרין דף ג' בתוס' הקשו בהא דקאמר שמואל בב"ב דף צ"ב המוכר שור לחבירו ונמצא נגחן דרובא לרדיא זבנא ומיעוט לשחיטה דאין הולכין בממון אחר הרוב ואמאי לא נילף בק"ו מדיני נפשות וכו' ותי' דרובא לרדיא זבני לא חשיב כי הנך רובא הלכך לא סמכינן אהך רובא בדיני ממונות והקשה הב"ח בסי' רל"ב דמשמע דבשאר רובא גם בד"מ אזלינן בתר רובא והא מצינו גם בשאר מקומות דלא אזלינן בד"מ בת"ר ע"ש ועי' בש"ש שמעתתא ד' פ"ו ובתומים קיצור ת"כ סי' קכ"ד מה שכתבו בזה ונלע"ד לפרש דברי התוס' עפ"ד הנתיבות סי' רצ"ב ס"ק ט"ז דלא אמרי' כל דפריש מרובא פריש רק כשדנין על זה שפירש שלא איקבע עליו איסור במקום זה אבל כשבאנו לדין על הנשאר בקבוע במקומו לא אמרי' שמה שפירש הוא מן הרוב ע"ש והנה כתב במג"א סי' שי"ח סק"ב בהא דהמבשל בשבת במזיד אסור לו לעולם ולאחרים מותר למ"ש דאם נתערב התבשיל לא בטיל כיון שחל עליו שם דבר שיש לו מתירין לאחרים אף לדידי' לא בטיל כדאיתא פ"ג דבכורים דאם נתערבו בכורים אסורים אף לזרים אע"ג דלדידהו הוי דבר שאין לו מתירין כיון דלכהנים הוי דבר שיל"מ דיכולים לאכלו בירושלים אף לזרים אסור עכ"ד ולפ"ז י"ל דהא דאין הולכין במאה"ר הוא מטעם זה כיון דאע"ג דיש ללוקח טענה טובה דלרדיא זבין דרוב הקונין הוא לרדיא מ"מ להנ"ל דכל דפריש היא מהרוב רק על דבר הנפרש אבל לא לחלק הנשאר א"כ להמוכר שהוא כמו בעלמא חלק הנשאר כיון שמן המוכר נפרש השור וי"ל דהא דאמרי' כל דפריש מרובא פריש רק לענין מה שפירש אבל לא לגבי המוכר א"כ לגבי המוכר לא אמרי' כל דפרים מרובא פריש וא"כ שוב י"ל דגם ללוקח לא אמרי' דמה שפירש הוא מהרוב וכמו דאמרי' התם בביכורים כיון דלכהנים לא בטיל משום דהוי דשיל"מ לא בטיל ג"כ לזרים אע"ג דלזרים הוי אין לו מתירין ה"נ י"ל כיון דלהמוכר לא אמרי' בי' כל דפריש מרובא פריש כיון דהוא כמו חלק הנשאר א"כ ה"נ דלא בטיל היינו לילך בתר רוב לגבי הלוקח ובשלמא באיסור שנתערב בהיתר דאמרי' כל דפריש מרובא פריש ואע"ג דלחלק הנשאר לא אמרי' דמה שפירש הוא מהרוב כיון דשניהם חלק הנפרש ומה שנשאר הוא של אדם אחד ואפי' הם לשני בני אדם מ"מ האיסור וההיתר ומה שעי"ז נתערב אינו תלוי בזה במה שהוא לשני בני אדם דמה לי אם הוא של אדם אחד או שהוא לשני בני אדם אבל בממון הא אם הולכין אחר הרוב הוא דוקא בכה"ג שיש נפ"מ בין שני בני אדם כגון במוכר ולוקח וכה"ג וכן בבכורים הוא כמו כן שיש נפ"מ בין כהנים לזרים ובזה דוקא י"ל דאם לאדם אחד לא בטיל ה"נ לא בטיל גם להשני ולכן אין הולכין במאה"ר וא"ש תי' התוס' דרובא לרדיא זבני לא חשוב כי הנך רוב היינו כיון דלהמוכר לא אזלינן בתר רובא לכן אין הולכין בתר רובא גם ללוקח אבל בהנך רובא לא דיינין עליו בין שני בני אדם