עצי חיים על מועדים פד

גמר ומכוין וא"כ מוכח דיצא אפי' בלא מתכוין לצאת המצוה אך לפי דברי הר"ן בשם הרא"ה שכתב להיפוך דדוקא כה"ג יצא שיודע הוא שעכשיו פסח וזו מצה, אלא שאינו מתכוין לצאת אבל כסבור חול הוא ואכל מצה או כסבור לאכול בשר ואכל מצה ודאי לא יצא עכ"ל וא"כ קשה שוב כיון דיודע שעכשיו פסח וזו מצה א"כ י"ל דלעולם מצות צ"כ וכפאו ואכל מצה יצא משום דאגב אונסו גמר ומכוין, ומוכרח לומר דרבא דדייק התוקע לשיר יצא דמצות אצ"כ ס"ל כפי' ר' ירוחם דמיירו שהי' סבור שהוא חמץ ומוכח דמצות אצ"כ אבל אם נאמר כפי' הרא"ה באמת נוכל לומר דאבו' דשמואל ס"ל מצות צ"כ והכא יצא משום דאגב אונסו גמר ומכוין ומיושב קושי' המפורשים אמאי לא קאמר אלמא קסבר אבו דשמואל מצות אצ"כ דהא להנ"ל י"ל דטעמו דאבו' דשמואל משום דאגב אונסו גמר ומכוין ומיירו אבו' דשמואל שיודע שעכשיו הוא פסח וזו מצה וא"כ לא מוכח דמאצ"כ דהא י"ל דיצא משום דהוי כמו תלו' וזבין אך לרבא דדייק התוקע לשיר יצא ומשום דהוי כמו תלו' ויהיב ומוכח מדברי רבא דס"ל מצות אצ"כ ומיושב דברי הרמב"ם דס"ל מצות צ"כ ומשו"ה בה' שופר פסק דצריך שיתכוין שומע ומשמיע והא דכתב כפאו לאכול מצה יצא היינו שהי' יודע שעכשיו הוא פסח וזו מצה כמו דמשמע מלשונו הטהור אכל מצה בלא כונה כגון שאנסוהו עכו"ם וכו' ומשמע מזה שהי' יודע שהוא מצה וא"כ כיון שאנסוהו אמרי' אגב אונסו גמר ומכוין דהא כיון שיודע שהוא מצה הוי כתלו' וזבין דזבוני' זבוני' דהוי כמכוין לשם מצוה ואפי' אי אמרי' בעלמא מצות צ"כ בכה"ג דאנסוהו הוי כאלו מתכוין

ויש ליישב בזה קושי' הטורי אבן בהא דאמרינן בברכות דף י"ב היכי דנקיט כסא דשכרא בידי' וסבור דחמרא הוא פתח בדחמרא וסיים בדשכרא מאי בתר פתחה אזלינן או בתר חתימה והקשו הראשונים מאי מיבעי' לי' הא מצות אצ"כ ותי' הר"ן בשם הר"ש דאע"ג דמצאצ"כ הנ"מ בסתמא אבל מתכוין להדיא שלא לצאת אינו יוצא והכא מתכוין שלא לצאת כלל משכרא אלא מחמרא והקשה בטו"ח על הר"ן שכתב כדברי הר"ש מכח ההוא קושי' הא כיון דכתב כדברי הרא"ה דכסבור שאינו מצה לא יצא א"כ לא קשה דסבר חמרא הוא ונמצא שכר דמי לסבור שאינו מצה והניח בתימא ולמ"ש י"ל דהא דכתב הרא"ה דכסבור שאינו מצה לא יצא היינו אליבא דאבו' דשמואל דמוכח מדברי הגמ' דלא דייק מיני' דמצות אצ"כ דס"ל בעלמא מצות צ"כ והא דיצא משום דהוי תלוי וזבין וע"כ כתב הרא"ה דמיירו אבו' דשמואל דכסבור שהוא מצה והוא פסח דאל"כ הוי תלו' ויהיב אבל לרבא דס"ל בעלמא נמי מאצ"כ א"כ אין נפ"מ בין אם ידע שהוא מצה או לא דהא אפי' לא נתכוין כלל לשם מצוה יצא וע"כ מוכרח הר"ן לתרץ לשיטת הסוברים מאצ"כ מהא דפתח בדשכרא כתי' הר"ש דמתכוין להדיא שלא לצאת לא יצא

כה) ובדרך אחר קצת י"ל דהנה בקידושין דף מ"ט ע"ב בגמ' ההוא גברא דזבין לנכסי' אדעתא למיסק לארץ ישראל ובעידנא דזבין לא אמר ולא מידי אמר רבא הוי דברים שבלב ואינם דברים מנא לי' לרבא הא אילימא מהא דתנן יקריב אותו מלמד שכופין אותו עד שיאמר רוצה אני ואמאי הא בליבי' לא ניחא לי' אלא לאו משום דדברים שבלב אינם דברים ודילמא שאני התם דאנן סהדי דניחא לי' בכפרה והקשה הרשב"א ז"ל שם מאי ס"ד למידק מהכא לענין דברים שבלב הא בקרבן טעמא אחרינא איכא דאגב אונסא גמר ומקני כדאיתא בפ' חזקת הבתים דתלו' וזבין זבוני' זבוני' עיי"ש ולענ"ד י"ל דהא בב"ב שם אמר רבא הלכתא תלוי' וזבין זביני' זבוני' ולא אמרן אלא בשדה סתם דכיון דמדעתו בירר אינו חושש כ"כ וגמר ומקני אבל בשדה זו לא וכו' והלכתא בכולהו דהוי זבוני' ואפי' בשדה זו דהא אשה כשדה זו דמיא ואמר אמימר תלוי' וקדיש קידושיו קידושין עיי"ש וא"כ י"ל דהגמ' פריך לרבא לשיטתו דלא אמרי' תלוי' וזבין ז"ז כי אם בשדה סתם וא"כ י"ל דבכופין אותו להביא קרבן דמיא לשדה זו דהא רק בשדות שלבעה"ב יש לחלק בין שדה סתם לשדה זו אבל בכל הדברים שבאו באונס כולהו הוי כשדה זו דלא אמרי' אגב אונסא