עצי חיים על מועדים ז

והיחוד שראוי להיות ע"י מצוה זו משא"כ כשאין עושה המצוה בפועל ממש רק דוגמא במקומו שזה אין טבע התיקון צריך להיות בכוונה זכה שיעלה כאלו נעשה בפועל, והנה כן הי' באברהם אע"ה בעקידת יצחק בנו מחמת שהי' בכוונה זכה נחשב למעשה ממש אף שלא שחטו בפועל, וז"ש הפייטן זבח קידש כהוכשר אז בעיניו ר"ל כאשר עמד אאע"ה בהנסיון בלבא שלים ע"י כוונתו הזכה אז רגל תמורתו איל לפניו כ"כ חכם חנוטיו לתקוע וכו' יום זה אם יקרא בשב"ק שאינו אלא זכרון תרועה ע"כ צריך להיות מקרא קודש ר"ל בכוונה זכה כיון שלא נעשה המצוה בפועל וש"ת למה לא הקפיד כ"כ בחיל לזה אמר טבעו אם בחול יביאכם דבחיל נעשה המצוה בפועל ממש ע"כ יום תרועה יהי' לכם לא אמר מקרא קודש עכתדה"ק

ונקדים עוד דברי אא"ז זלה"ה בהקדמתי לס' י"מ דבר בקדשו לפרש דברי המדרש רבנן אמרי חביב קרבנו של אהרן כקרבנו של נשיאום כתיב זה קרבן נחשון וכאן כתיב זה קרבן אהרן כי באמת אין חסידות כחסידות בתחלתו רק אחר שעה נתקרר וחוזר לקדמותו אבל הבני עלי' כל שעה ושעה כשעה הראשונה שבכל עת נדמה לו שעתה מתחיל לעבוד להי"ת וזהו דברי המדרש דקרבן הנשיאום שהי' לחנוכת המזבח הי' בהתלהבות גדול כי הי' חנוכה הראשונה והי' חביב מאד כפי הדביקות והתלהבות שלהם ותנו רבנן שגם קרבן אהרן אף שהי' מקריב פעמיים בכל יום אעפי"כ עשה בהתלהבות גדול כמו קרבנן של נשיאום עכדה"ק. ולאורו נסע ונלך לתרץ כל הדיקדוקים הנ"ל דהנה בפ' ביום השלישי פירש"י דלכך איחר מלהראותו כדי שלא יאמרו אולי הי' לו שעות להמלך לא הי' עושה, והנה לפי"ד הנ"ל יש מקום לומר בכוונת האיחור דהנה בתחלה כאשר צוהו ה' לשחוט את בנו יחידו בודאי אז התעצם אאע"ה בהתלהבות גדול באהבה חשוקה ודבוקה לעשות רצין יוצרו וקונו, והנה הרואה יאמר מה זה רבותא אם יאמר הקב"ה לאדם אפי' לשחוט א"ע בודאי ילך לישחט ובפרט תיכף לשמוע שחיטה בעוד שלא ניתקו זיקת אהבתו ואין חסידות כבתחלתו וע"כ איחר מלהראותו איזה מקומם של זבחים עד יום הג' ועכ"ז עמד בכחו וגבורתו והתלהבות גדול לקיים מצות הי"ת ולא נכבה אש עשיית המצוה באיחור הזמן והיינו רבותי' דאאע"ה שהי' מבני העלי' אשר בכל שעה נדמה להם כאלו עתה שמעו מפי הקב"ה כפריטגמא חדשה [ובזה יש לפ' הפסיק בפ' תבא היום הזה י"א מצוך לעשות פירש"י היום הזה בכל יום יהי' בעינך כחדשים ושמרת ועשית אותם בכל לבבך ובכל נפשך פירש"י ב"ק מברכתו הבאת ביכורים היום תשרה לשנה הבאה, הכוונה בכל יום יהי' בעיניך כחדשים ר"ל בחשק ובאהבה נפלאה כחסידות בתחלתו ושמרת ועשית אותם בכל לבבך וגו' בכוונה זכה ורצוי' גם אחר עבור השעה וזה אמרו הבאת הביכורים "היום" בבחי' היום כחדשים בעיניך תשנה לשנה הבאה ר"ל גם אחר עבור שעה וזמן רב תעבוד כן את י"א בכל לב ונפש בכוונה זכה ורצוי'] ובכן לך תעלה תירוץ מספיק על קושי' הזוה"ק מדוע תלה הנסיון רק באאע"ה ולא ביצחק כי באמת לא הוגמר עקידתו של יצחק בפועל ממש רק עיקר הנסיון הי' במה שהי' כוונתו ומחשבתו זכה וצלולה וגם ביום השלישי אחר הציווי של הקב"ה לשחטו הי' עמד אאע"ה בכח התלהבותו ובתשוקתו הנפלאה לעשות מצות בוראו והי' בבחי' חסידות בתחלתו וכנ"ל דמכח כוונתו הזכה לא הוצרכה שיה' מעשה השחיטה בפועל ממש משא"כ ביצחק אשר לא הרגיש עוד אז כי בו בחר ה' להיות השה לעולה עד שנאמר לו בבואו אל המקום אשר אמר לו ה' וא"כ אין לך בו חידושו כ"כ בי הי' באמת חסידות בתחלתו וכיון שלא נשחט בפועל ממש רק נעשה דוגמתו וזה צריך להיות בכוונה זכה ורצוי' וביצחק לא נחשב זה לנסיון כיון שהי' חסידותו בתחלתו ואין זה רבותא כ"כ ולכן א"ש דתלה הכתיב הנסיון באאע"ה דייקא ולא ביצחק וזה ירצה בדברי רש"י ז"ל כדי שלא יאמרו אלו הי' שהות להמלך לא הי' עושה לסיבה הנזכרת כי ברבות הזמן יפול הנופל מאהבתו וחסידתו הראשונה

וזש"ה א' יראה לו השה לעולת בני וילכו שניהם יחדיו הכוונה דאף שבאה הצוואה להאי חסידא קדישא אאע"ה זה שלשה ימים ויצחק לא