עצי חיים על מועדים מו

וארץ כלומר בעשי"ת עת הבריאה שנעשה בלי התערותא דלתתא עכ"ד ז"ל עיי"ש וזש"ה מלמדך להועיל מדריכך בדרך תלך היינו שהקב"ה מעורר אותנו ומקדש את ישראל אפי' בלי התערותא דלתתא ואם אתם מבקשים לזכות בדין תהי' מזכירון זכות אבות כיון שאבותינו הי' במדריגה כ"כ שהם הי' בבחי' זו להתעורר עצמם בלי התעוררת קודם מלמעלה וז"ש באחד זה אברהם שהוא הי' אחד ואין זולתו ומי לעורר אותו וע"כ נקרא אחד שהוא הי' בפני עצמו בלי עזר וסיוע אימתי בחדש השביעי שאז הזמן שהקב"ה מעורר אותנו וע"כ תזכירו זכות אבות שיעמוד זכותם לבני בניהם במה שהם הי' למעלה מבחי' זו לעורר עצמם מעצמם בלי עזר מזולתם

לז) בחדש השביעי וגו' א"ר יאשי' כתיב אשרי העם יודעי תרועה וכי אוה"ע אין יודעים להריע וכו' אלא שהם מכירום לפתות את בוראם בתרועה והוא עומד מכסא הדין לכסא רחמים והופך עליהם מדה"ד לרחמים אימתי בחדש השביעי וצ"ב ובגמ' ר"ה א"ר אבוה' וכו' אמר הקב"ה תקעו לפני בשופר של איל כדי שאזכור לכם עקידת יצחק בן וכו' וי"ל למה דוקא ע"י השופר נזכר זכות העקידה ולא ע"י דבר אחר שהוא מן האיל מזכירון העקידה, ובפ' העקידה הקשו הראשונים כמלאכים למה כתיב נסה את אברהם ולא את יצחק שהרי יצחק הי' בן ל"ז שנה ופשט את צוארו על גבי המזבח ובידו הי' לעכב גם יש לדקדק במה שאמר תכתוב ויאמר קח נא את בנך וגו' ופירש"י ז"ל אין נא אלא לשון בקשה א"ל בבקשה ממך עמוד לי בזה הנסיון שלא יאמרו הראשונות אין בהם ממש וי"ל למה אם לא יעמוד בזה הנסיון יאמרו שאין ממש בראשונים

ונראה עפמ"ש בייט"פ לש"ש בשם כ"ק אאמו"ר הגה"ק זללה"ה לפרש שובה ישראל עד ה"א כי כשלת בעונך ובגמ' יומא גדולה תשובה שזדונות נעשות כשגגות האי עון מזיד וקרי לי' מכשול ויש להבין מדוע לא הוכיחם רק על תשובה מיראה אבל הענין עפמ"ש בסה"ק בשם הרמב"ם על מצות ואהבת את ה"א הכי זה מסור ביד האדם הא ענין אהבה תלי' בחפץ ורצון הלב ותי' כי נפש האדם מישראל חלק א' ממעל ובדין שיאהב וידבק החלק בכל וטבע הבן נאהב את אביו ומה שאינו כן הוא כענין דכתיב עונותיכם מבדילים ביניכם לבין א' ולזה נצטוו להסיר המסך המבדיל ואז ממילא תבא אהבה בלבו של אדם להמקום ב"ה עכ"ד נמצא בעוד שהאדם חטא א"א לו לשוב מאהבה כי מאין תבא אהבה בלבו בעוד שיש מסך המבדיל לזה הזהיר הנביא לשוב מיראה שזה ביד האדם לירא מעונש ולברוח מדבר המזיק, אלא דאכתי אפי' אם עושה תשובה מיראה עדיין נשאר שוגג המבדיל ומסתיר כדכתיב וחטאתיכם הסתירו פני מכם, וצ"ל עפמ"ש היער"ד עה"פ א' כי ירבה לסלוח זה עשירות האיפה דהיינו שהקב"ה מוותר חלק הרוחני ע"ש וכ"כ נאמר כאן אם האדם עושה מה שבידו ושב מיראה שוב הקב"ה בעזרו לעורר לבבו לשוב מאהבה כי זה אינו ביד אדם בלי עזר א' והקב"ה מוותר נגדו עכדה"ק ולע"ד יש להוסיף על דבריו עפמ"ש אאזללה"ה בייט"ל סו"פ בראשית עפמ"ש חז"ל הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים ומשמעות אומרם הכל גם אהבה הוא בידי שמים וכן איתא בשם המגיד ז"ל כשיש לאדם י"ש אז הקב"ה נותן לו מדת אהבה בנדבה ומתנה כדכתיב אוהבם נדבה עכ"ד ז"ל ומעתה י"ל דאין צריך לשום ויתר כדברי היער"ד אך דזהו ממידותיו ית"ש אשר השב בכל לבו מאימת הדין כי יחול ומיראת העונש אז אח"כ הקב"ה עוזר לו ונותן מדת אהבה בנדבה היינו שנתעורר בעזרת השי"ת שישוב אח"כ אל ה' בתשובה מאהבה כמידותיו של הקב"ה דאם יש לאדם י"ש נותן לו מדת אהבה בנדבה ועי' מ"ש בדרוש לי"ג מדות לפרש בזה המד"ר ע"ש

והנה מבואר בזוה"ק והא' נסה את אברהם דבעי לאתכללתא בדינא וכו' וכדין יצה"ר אתא לקטרגא על אברהם דלא אשתלם כדקא יאות עד דעביד דינא ביצחק וכו' עיי"ש וי"ל ביצחק אע"ג שהוא הלך במדתו בעבודת השי"ת במדת הדין כדכתיב ופחד יצחק מהדרת גאוני ית"ש מ"מ לא הי' עליו קטרוג דלא אשתלים כדקא יאות בעבודה