עצי חיים על מועדים מג

שנאמר באחד זה אברהם כיון שאאע"ה עמד נגד יצרו וכבשו במלחמה ועי"ז ביקש א"א ה' יראה עקידה לסלוח ולהציל את ישראל מכל פרעניות וע"כ בזה יזכינו ה' בדין בזה שאנו מזכירון זכות העקידה וזכות אבותינו הקדושים שיהא לנו תשועה ביום הזה בכל שנה ושנה

לד) בחדש השביעי באחד לחדש ובמד"ר יהודא ברבי נחמן פתח עלה א' בתרועה וגו' בשעה שהקב"ה יושב ועולה על כסא דין בדין הוא עולה מאי טעם עלה א' בתרועה ובשעה שישראל נוטלין את שופריהן ותוקעין לפני הקב"ה עומד מכסא דין ויושב בכסא רחמים דכתיב ה' בקול שופר וכו' אימתי בחדש השביעי וצריך לבאר מדוע ע"י השופר עומד הקב"ה מכסא דין לכסא רחמים גם מאי דמסיים אימתי בחדש השביעי צ"ב [ב] תקעו בחדש שופר בכסה ליום חגינו וגו' ואיתא בגמ' ביצה ט"ז איזה חג שהלבנה נתכסה בו הו' אומר זה ר"ה ויל"ד מדוע נתן סימן ליום טוב של ר"ה במה שהלבנה נתכסה בו ומשמע מזה כי הדין גרמא להיות בו ר"ה וכגון דא צריכא טעמא רבה כי חק לישראל משפט לאלקי יעקב לכאורה הוא כפל לשון וגם מדוע לא כתיב ג"כ כי חק לאלקי ישראל או שיהא נכתב משפט ליעקב [ג] בר"ה דף ט"ז א"ר יצחק למה תוקעין ומריעון כשהן יושבין ותוקעין ומריעון כשהן עומדין כדי לערבב השטן ויש להבין האיך ובמה מתערבב בזה השטן ובתוס' שם הביא בשם הירושלמי כד שמע קול שיפורא זימנא חדא בהיל ולא בהיל וכד שמע תניין אמר ודאי זהו שיפורא דיתקע בשופר גדול ומטא זימנא למתבלע ומתערבב עיי"ש גם בזה יש לדקדק הרבה מדוע בזימנא חדא לא בהיל ודאי כ"א בזימנא תניינא

ונראה לענ"ד עפימ"ש בספר זרע קודש פ' תצא לפרש הכתוב ושב ה"א את שבותך דהנה באיתערותא דלתתא נעשה כן לעילא וכתיב ה' צלך כשאדם שב ומתחרט על חטאיו גורם כך למעלה שכביכול הקב"ה אומר ואשר הרעותי אני הוא שגרמתי להם שבראתי את היצה"ר ושב הוא כביכול ומתחרט על זה וז"ש ושב ה"א את שבותך כלומר שהוא כביכול ישוב בתשובה ע"י שבותך וזה שובה ישראל עד ה"א ר"ל שגם הוא ישוב בתשובה ע"י שבותך ויתחרט על מה שברא היצה"ר עכ"ד ז"ל ובזה פירש א"א מוזללה"ה בקדושת יו"ט פ' אחרי טעם נכון מדוע לאוה"ע לא מהני תשובה רק לישראל [כמבואר בתנחומא] מכיון דהתשובה הוא באמת רק חק ומצד הדין מלך שמחל על כבודו אין כבודו מחל ורק לישראל מהני התשובה כדי להתעורר עי"ז מדה העליונה שיאמר נא ה' אני הוא שגרמתי להם אבל כ"ז בישראל עם קדוש בני חנוניו של האבות הקדושים משא"כ אבל העכו"ם אשר הם ממקור רשע וכל מגמתם רק למלאות תאותם הגופניות והגשמיות ואי אפשר לתלות ביצה"ר וגם אי לא ברא הקב"ה את היצה"ר הי' הולכים בחשך לא אור ע"כ בדין הוא שלא יועיל להם התשובה עכ"ד הקדושים עיי"ש ממוצא הדבר נשמע שע"י התשובה והחרטה נתעורר כן למעלה ושב ומתחרט על שברא היצה"ר ובזה יש לפרש מה שאומרים בתפלת ראש חודש ראשי חדשים לעמך נתת זמן כפרה וכו' בהיותם מקריבים לפניך זבחי רצון ושעירי חטאת לכפר בעדם ותשועת נפשם מיד שונא ויש להבין טעמא מאי בראשי חדשים הוא זמן כפרה [ב] משמע דשעירי חטאת הוא הגורמת לכפר ומדוע נשתנו שעיר זה יותר מכל הקרבנות [ג] ותשועת נפשם מיד שונא צ"ב גם מאיזה שונא דיבר ולהנ"ל יש לומר דהנה אמרי' במס' חולין דף ס' מה נשתנה שעיר של ר"ח שנאמר בו לה' אמר הקב"ה שעיר זה יבא כפרה על שמיעטתי את הירח עכ"ד הגמ' הרי דבר"ח כביכול מתחרט על שמיעיט את הירח ולכן י"ל דבר"ח יותר נוח להתעורר רצון עליון להתחרט על מה שברא את היצה"ר כיון שנתעורר כבר מדת החרטה בזה שמיעט הירח ובזה נתעורר ג"כ החרטה כביכול למעלה על מה שברא היצה"ר וע"כ בעת ההוא זמן כפרה דהא על הכל גרם להם היצה"ר וז"ש ותשועת נפשם מיד שונא עפי"מ דאמרי' בסוכה דף נ"ב שבעה שמות יש לו ליצה"ר וכו' שלמה קראו שונא שנאמר אם רעב שנאך וגו' ובעת ההוא בר"ח הישועה מיד שונא היינו היצה"ר ויתעורר המדה לאמר אני הוא שגרמתי להם.