עצי חיים על מועדים שב

יצחק ויעקב ע"כ המה בבחי' אדם גדול וי"ש דרשאי למסור נפשו על קידוש השם כמו שמצינו גבי פנחס בן אלעזר בן אהרן שיחסו הכתוב אחר אהרן ומשו"ז הערה נפשו למות על קדושת שמו הגדול וזה שהשיב להם הקב"ה הביאו ספר היוחסין שלכם כשם שמביאין בני שהם רשאים למסור נפשם על קדושת השם ועד"ז הי' תכפי' להם ללמד אותם איזה דרך ילכו בה כנ"ל

וזש"ה כה תאמר לבית יעקב אמירה לשון רכה ותגיד לבני ישראל דברים קשים כגידין ר"ל דלבני יעקב שעיקר עסקם בהבלי עוה"ז ואין עסק חיותם בתורה ועבודה אליהם תאמר לשון רכה שאינם רשאים למסור נפשם על קדושת השם זולת מהג' דברים ולבנ"י תאמר דברים קשים כגידין כי בני עלי' דחיותם תלוי רק במי שאמר והי' העולם וזה כל עיקר חפצם ותשוקתם המה מחויבים למסור נפשם על הכל למען קדושת שמו ית', וז"ש במדרש ויקרא אליו ה' מן ההר בזכות ההר אלו האבות דעבור האבות הקדושים ישראל קדושים הם ורשאים למסור נפשם על קדושה"ש

ד) ויתיצבו בתחתית ההר אמר ראב"ח מלמד שכפה הקב"ה עליהם את ההר כגיגית ואמר אם תקבלו את התורה מוטב ואם לאו שם תהא קבורתכם אמר רב אחא בר יעקב מכאן מודעה רבא לאורייתא אמר רבא אעפי"כ הדר קבלו' בימי אחשורוש דכתיב קימו וקבלו היהודים קימו מה שקבלו כבר והקשה הרשב"א בחידושיו א"כ למה נענשו עד שעה שקבלו בימי אחשורוש והא עד הקבלה מחדש ברצון הי' המודעה טענת אונס שפיר והנה עוד הקשה החת"ס או"ח קפ"ה דמה מודעה שקבלו באונס הא אמרו חז"ל בקרבן יקריב אותו לרצונו יכול בע"כ הא כיצד כופין אותו עד שיאמר רוצה אני וידוע מ"ש הרמב"ם ע"ז בטעם הדבר דאחר שמסירין המניעה עושה הטבע את שלו ה"נ טבע של ישראל לשמוע למצות קונו לולי השאור שבעיסה וא"כ לפי"ז קשה מה מודעה רבא לאורייתא למה לא נימא כיון שכפה עליהם הר כגיגית ותשש כח יצרם כבר קבלו התורה מרצונם כדברי הרמב"ם ובחת"ס שם מתרץ שדברי הרמב"ם הוא דוקא לאחר שקבלו התורה ע"כ יש לומר יצרו אנסו לפי שעה אבל עיקר קבלת התורה מעיקרא לא שייך זה ע"כ אמר מודעה רבא לאורייתא עיי"ש ועדיין לא הונח לי לפי דברי היש"מ פ' במדבר דכתב על הרמב"ם דדוקא בישראל מהני כפי' לאשר כי הם זרע קדש מחצבתם בני אברהם וכו' אבל לא כן באוה"ע עיי"ש א"כ לפי"ז דהטעם הוא שמקורם טהור ממילא נשמע דאין חילוק בין קודם קבלת התורה או אחר כן עי' ביש"מ ותראה דמוכרח כן הדבר' לפי דבריו, ונראה לענ"ד עפי"ד היש"מ פ' תרומה אף דקיי"ל תרי קלא לא משתמעי מ"מ בהלל ומגילה אפי' עשרה קורין כאחד דכיון דחביב יהבי דעתי' ושמעו [מגילה כ"א] ונראה דמזה יש ללמוד על הכלל כלו דבדבר חשוב מאד אין שום טרדה מבטלו וזהו הפי' בהפסוקים נחלתי עדותיך לעולם ר"ל בלי ביטול רגע אחת כי ששון לבי המה דאז אין שום דבר מבטל דכיון דחביב יהבי דעתי' אבל נטיתי לבי לעשות חקיך דהיינו שכופה את יצרו אבל אינו חביב אז לעולם עקב היינו בסוף ר"ל דאחר שפנה מכל הטרדות בסוף הכל אז פונה להתורה משא"כ כשיש לו איזה טרדה לא יוכל למיהב דעתי' עכ"ד, ובזה יש לפרש דברי הגמרא פסחים ס"ח הכל מודים בעצרת דבעינן נמי לכם מ"ט יום שניתנה בו תורה הוא וכו' רב יוסף ביומא דעצרת אמר עבדי לי עגלא תילתא אמר אי לאו האי יומא כמה יוסף איכא בשוקא ולהנ"ל יש לומר הפירוש בגמ' דהנה אף דקבלו ישראל את התורה במעמד הר סיני עכ"ז כיון שיש לומר שלא קבלו' מתוך שמחה ומחמת אהבה רק ע"י כפי' וא"כ אם נאמר דאזלינין בתר תחלת קבלה אין לחייב יותר מכדי הקבלה והי' אז ע"י כפי' וא"כ לעולם אין חיוב יותר ללמוד רק לעת הפנאי אחר פנות מכל העסקים אל המנוחה כי טוב להטות שכמו לסבול עולו של תורה כעין הקבלה שלא הי' בחביבות רק בהכרח ואגב אונסי' שיעבדו נפשם וממילא ג"כ לדורות אין חיוב יותר למיהב דעתי' אם הוא טריד בעסקיו וע"כ הכל מודים בזה דבעינין נמי לכם לעשות יום משתה ושמחה של מצוה להראות דבשמחה ורצון קבלנו