עצי חיים על מועדים רפט

אינו מקיים מצותיו ולאו קודש הוא ע"כ לא הי' נגאל כיון שהי' קודם הזמן של ארבע מאות שנה ויתבאר המדרש הואיל והוא חפץ בגאולתכם ע"ד שאמר הכתוב ה' חפץ למען צדקו יגדיל תורה וגו' כלומר שהוא חפץ למען צדקו לתת לנו את התורה ובעבור זה אנו קודש לה' ע"כ אינו מביט בחשבוניכם אע"פ שלא נשלם הקץ דהא כיון שהוא חפץ לתת התורה והרי אנו נתקדש בקדושתו והקדש מפקיע מידי שיעבוד מצרים גם קודם הזמן ועיין עצי חיים דרוש פ' שמות]

שירת הים

א) התיצבו וראו את ישועת ה' וגו' לא תוסיפו לראותם עוד עד עולם וקשה הא לא בקשו ישראל שלא יוסיפו עוד לראותם רק שיושיעם ה' מיד צר אבל שלא לראותם עוד עד עולם מי בקש זאת ונראה עפ"ד הר"מ אלשיך עה"פ א' יחננו ויברכנו כלומר אם א' שהוא מדה"ד יסכים עם מדה"ר ויחננו ויברכנו אז יאר פניו אתנו וגם סלה כי הוא יעשה נצחית, וא"אזלל"ה בייט"ל פ' מטות עה"פ נקם נקמת בנ"י הוסיף על דבריו שלזה שמדה"ד יסכים למדה"ר היפך טבעו לזה צריך לעבוד את השי"ת היפך טבע העולם והוא כאשר ישאל דבר מאת ה' לא יתכוין להנאת עצמו כ"א למען יתקדש שמו ית' וזה שגמר אומר כי אין כוונתו כ"א לדעת בארץ דרכך עכ"ד והנה כתיב והמים להם חמה חסר ודרשו חז"ל לשון חימה שקטרג עליהם מדה"ד הללו עע"ז וכו' ואותו חימה החזיר הקב"ה על המצריים וי"ל ע"פ הנ"ל האיך הוא כן שמדה"ד יסכים למדה"ר בזה אשר התפללו לה' לא בעבור הנאת עצמם כ"א למען יתקדש שמו ית' ויבואר הכ' ופרעה הקריב וגי' ויצעקו בנ"י אל ה' ודרשו דהול"ל ופרעה קרב אלא הקריב את לבן של ישראל לאביהם שבשמים היינו שכל לבן ומגמתם הי' רק בשביל אביהם שבשמים ולא דרשו טובת עצמם כלל ויצעקו בנ"י אל ה' ר"ל מה שנוגע לה' כמאמר הכתוב למה יאמרו מצרים וגו' ויתבאר הכתוב התיצבו וראו את ישועת ה' אשר יעשה לכם היום היינו בעבור זה שהתפללו למען כבוד שמו ית' ובזה הם מהפכים גם מדה"ד לרחמים ואז יעשה ישועה נצחית ועל כן לא תוסיפו לראותם עוד עד עולם היינו ישועה לעולם ולנצח נצחים

ב) ויצעקו בנ"י אל ה' ויאמרו אל משה וגו' התיצבו וראו את ישועת ה' וגו' לא תוסיפו לראותם עוד עד עולם ויל"ד דאם צעקו אל ה' א"כ למה התרעמו על משה הי' להם לייחל על הישועה גם למה עתה דייקא הישועה הוא עד עולם ונראה עפ"ד האוה"ח בפ' משפטים לפרש הכתוב אם אחרת יקח לו כי אמרו חז"ל בזמן החורבן כל כלי השפע משפיעין חוץ למקומן בשאר האומות ולא בישראל והוא אומרו אם אחרת יקח לו לתת מדת טובו ביד לא מבני ישראל המה טען הכתוב לפחות שארה כסותה ועונתה לא יגרע שארה אלו מזונות כסותה כמשמעו ועונתה הוא שיהי' עונה אותם בצר וגו' דברים אלו הם המוכרחים ואין יכולים לחיות זולתם ואמר עוד ואם שלש אלה לא יעשה לה ותהי' גרוע מהם ויצאה חנם פי' הגם שלא יהי' בידם לא תורה ולא מצות ואפי' לא יכספו לדבר הגאולה והוא או' אין כסף כי יסורים יספיקו לפדיונם עכ"ד ז"ל ובזה י"ל דהנה כשהי' ישראל על הים בעת צרה הים סוער והשונא רודף טענו כן לה' דבמצרים שהי' בגולה עכ"פ לא חסר להם השלשה דברים המוכרחים הנ"ל וכמשה"כ ויזעקו ותעל שועתם אל הא' אבל על הים הי' יותר במעמד צר אשר אין דרך לנטות כיון שגם חייהם תלוי להם מנגד וע"כ אמר להם משה כיון דכן הוא ראוי לפדותם אפי' בלי זכות כי יספיקו יסורים לפדיונם וז"ש להם התיצבו וראו את ישועת ה' היום דייקא כיון שכל כך גדלה הצרה יהי' ישועה עד עולם לפדותם ישועה נצחית לא כמו שהי' עד עתה בגלותם שהי' הישועה רק כמי הרוחה בעלמא רק היסורים יספיקו לפדותם עד עולם וכמו שהוא בגלות האחרון שנאמר ויצאה חנם אפי' בלא תורה ומצות ח"ו.