עצי חיים על מועדים רפה

אשר תגיע בסוף החמשים אחר שתתקן כל מעשיך אשר זהו תכלית העבודה לתקן עצמו שיהי' במדריגה שלא יהי' לו עוד זוהמת היצר כי זהו עיקר ושורש עבודת האיש בימים ההם בזמן הזה לתקן מידותיו כנ"ל ענין זה בעצמו יוכל להקרא על האיש גם במשך זמן עבודתו לכך והתגברותו על הסתת יצרו אשר גם בהתחלת זביחת יצרו ומלחמתו הוא בשלימות גמור כמו בסוף כיון שזה עיקר התכלית אשר בהתחלת והתחדשות עבודתו לא יהי' עוד במדריגה היותר נעלה וזהו עד ממחרת השבת היינו תחלת עבודתו שלא בא עוד למדריגת יום החמשים שהוא פיסוק הזוהמא מכל וכל הוא בשלימות כזה כמו ביום החמשים כיון שכן צריך להיות האדם בתחלת עבודתו שלא יהי' עוד בשלימות וע"כ נקרא כל השבע שבועות בשם תמימות כיון שעוד בתחלת עבודתו ג"כ הוא בשלימות גמור כנ"ל וע"כ גמר אומר המקרא והקרבתם מנחה חדשה היינו התחלת וחדשות העבודה הוא ג"כ מנחה טהורה וחשובה לפני הקב"ה

ובזה יש לפרש דברי המדרש בפ' קדושים עה"פ קדושים תהי' יכול כמוני ת"ל כי קדוש אני קדושתי למעלה מקדושתכם והוא פליאה לכאורה האיך ידמה יציר ליוצרו ולהנ"ל יש לומר דכוונת המדרש יכול כמוני ר"ל כמו שהשי"ת הוא בלי השתנות ואני ראשון ואני אחרון בתכלית השלימות עד סוף כל המעשים והי' ס"ד דגם האדם צריך לילך במידותיו ובזה הרי הוא משובח אם יהי' תיכף בתכלית השלימות גם בהתחלת עבודתו ולזה אמר המדרש קדושתי למעלה מקדושתכם היינו שהאדם הוא יותר במעלה אם בתחלת עבודתו הוא במלחמתו והוא כגבור הכובש את יצרו ורק אח"כ יבוא למדריגה הנעלה להפכו כלו לטוב

ד) תמימות תהיינה ופירש"י מלמד שמתחיל ומונה מבערב שאם לא כן אינן תמימות וצ"ב דהא מונין ימים עד חמשים במספר וא"כ מאי נפק"מ מתי מתחיל לספור אם בערב או בבקר ואמאי מבוקר אינן נקראים תמימות ובמדרש אימת הן תמימות בזמן שישראל עושין רצונו של מקום וצריך הבנה והנראה עפי"מ דאמרינן במס' שבת דף פ"ט אמר הקב"ה ליצחק בניך חטאו והשיב יצחק כמה חטאו כמה שנותיו של אדם שבעים שנה דל עשרים שאינו בר עונשין דל כ"ה דלילות וכו' אם אתה סובל כולם מוטב ואם לאו פלגא עלי ופלגא עלך וכו' עיי"ש למדנו מזה דאצל רשעים צריכים לקצר שנותיהם ובצדיקים הם מוספים לילות וימים ובזה פי' בספר כתנות אור פ' חיי יראת ה' תוסיף ימים ר"ל למי שהוא ירא את ה' אף הלילות נחשבים אצלו כימים אבל שנות רשעים תקצרנה דאצל רשעים אנו מקצרים ימיו ולא נחשבים אצלו הלילות וגם לרבות הימים שגם כן לא נחשב להם עכ"ד עיי"ש והנה ידוע מה שכתבו בספה"ק דהשבע שבועות בין פסח לעצרת הם רמז לימי חייו של אדם אשר ימי שנותיהם בהם שבעים שנה ולזה לרמז בא השבע שבועות לשבע עשירית חיי האדם ובזה הימים יש לתקן מידותיו ולהכן לעצמו מטעמים כאשר אהב אביו שבשמים וזה שפירש"י מלמד שמתחיל ומונה מבערב שאל"כ אינן תמימות ור"ל כיון דהרמז בזה הז' שבועות על ימי חייו של אדם וע"כ מתחיל ומונה מבערב והוא לרוח שגם הלילות בצדיקים נחשב במספר ראם לא כן אינן תמימות ר"ל דרק ברשעים צריכים לקצר משנותיהם אבל בצדיקים הם מוסיפים גם הלילות והם ושנותיהם תמימים וע"ז אמר במדרש אימת הן תמימות ואין צריכין לקצר משנותיהם בזמן שהן עושין רצונו של מקום אבל ברשעים שנותיהן תקצרנה ואינן תמימות כאשר החשבון דל פלגא דלילות ולזה ציותה התורה ע"ד הרמז להתחיל ולמנות מבערב כדי שיהי' שנותיהן של ישראל תמימות בלי מחסור

ה) בגמ' מנחות דף ע"א תניא ר' בנימין אומר כתיב אחד אומר וקצרתם את קצירה והבאתם את עומר דמשמע שיכול לקצור קודם הבאת העומר וכתיב ראשית קצירכם דמשמע שתהא ראשית לכל הקצירות הא כיצד ומשני עיי"ש ואפשר י"ל ע"ד אגדה עפימ"ש בסדש"ש מה שאיתא בש"ס כתיב רב חסד ואמת בתחלה ואמת ולבסוף ורב חסד והוא משולל הבנה ופי' עפי"מ דכתיב מי הקדימנו ואשלם אז"ל אמר הקב"ה מי עשה