עצי חיים על מועדים רפג

יג) זכור את היום הזה אשר יצאתם ממצרים כי בחזק יד וגו' ולא יאכל חמץ וי"ל המשך הדברים בהכתובים עפמ"ש הרמב"ן בפ' וארא לתרץ מה שהקשו הקדמונים אהא דכתיב ואני אקשה את לב פרעה וגו' וכי יעוות משפט גבר להכביד לבו כדי לענשו ותי' כי כאשר גברו המכות עליו ונלאה לסבול אותם רך לבו והי' נמלך לשלחם מכבד המכות לא לעשות רצון בוראו כי אם מכח ההכרח ולא בבחירתו ולתשובה וע"י ההכרח אינו כלום ע"כ הקשה השם את רוחו להעמידו על קו הבחירה אולי ישוב וישלחם מרצונו ע"י שיבחר בטוב והוא עמד ברשעו ע"כ נענש, אלו תורף דברי הרמב"ן, ומבואר מזה דאף אם עושה כמו שמצוה עליו מ"מ אם אינו עושה את הדבר לשם מצוה לה' רק בהכרח אינו נחשב למצוה ומשו"ה נענשו המצריים ובזה מבואר הכתוב וירא ישראל את היד הגדולה אשר עשה ה' במצרים ויראו העם את ה' וגו' היינו כשראו היד הגדולה כפירש"י הגבורה הגדולה שנענשו המצריים אע"ג דכבר רצו לשלוח את ישראל ואך משום שלא הי' כיונה זכה לעשות כדי לקיים מצות בוראו משו"ה נענשו ומזה לקחו ישראל מוסר לעבוד את ה' בלתי לה' לבדו ולא מחמת ענין הנוגע להנאת עצמם ולגופם וזש"ה וירא ישראל וגו' ויראו העם את ה' לשם ה' לבדו ולא בעבור עצמם ומבואר בספה"ק דעבודה כזו רק במעשה ובפועל ולא במחשבה זכה לאו עבודה תמה ושלימה הוא כי רק מחציתה לה' ומחציתה יקרא לכם היינו להנאת גופם ואין זה עושה רק מחצית המצוה וע"כ לא ירצה

והנה ברמב"ם פ"א מה' חו"מ דחצי שיער אסור מן התורה בחמץ שנאמר ולא יאכל חמץ ע"ש וי"ל הטעם על חמץ דמבואר ריבוי יתירה בחצי שיעור דהא מבואר בהכ' כי בחזק יד הוציא ה' אתכם מזה ולא יאכל חמץ ומשמע מזה משום דבחזק יד וגו' משו"ה לא יאכל חמץ ולכאורה צ"ב ולהנ"ל י"ל דהא חזק יד היינו המכות שעשה ה' במצריים והיינו להרמב"ן משום שלא רצו לעשות בכוונה לשם ה' רק עבודה בלי מחשבה לעשות רצון קונם וא"כ כיון שלא עשו המצוה רק מחציתה היינו במעשה ולא במחשבה לא יחשוב להם רק העושה כולה ולא מקצתה ולזה לקו המצריים וא"כ י"ל דמשו"ה בא בזה ע"ד הרמז ולא יאכל חמץ דמשמע מזה דבחמץ ח"ש אסור מה"ת היינו דבמצות ה' צריך לשמור עצמו אפי' במקצתה וגם ח"ש אסור מה"ת וה"נ במצוה אם לא עשה כולה לשם ה' אסור מה"ת ונחשב לו לעון דמשו"ה נענשו המצריים והוציאנו משם ביד חזקה וזש"ה כי בחזק יד הוציא וגו' משום שלא רצו המצריים לעשות מצוה שלימה במעשה וגם במחשבה משו"ה לא יאכל חמץ אפי' ח"ש דהא במצות ה' צריך לעשות כולה ויהא נשמר אפי' מחצי שיעור

ספירת העומר

א) כי תבואו אל הארן אשר אני נותן לכם וקצרתם את קצירה והבאתם את עומר ראשית קצירכם אל הכהן ויש לדקדק טובא דמשני הכתוב מנוכח לנסתר דפתח קרא וקצרתם את קצירה ולא אמר קצירכם ואח"ז כתיב ראשית קצירכם ובמד"ר הה"ד מה יתרון לאדם בכל עמלו אשר יעמול תחת השמש להבין ענינו לכאן והנ"ל עפי"מ שנאמר בחוה"ל דמה שאדם עושה מצות ומעש"ט ה"ה עוסק בשל עצמו אבל מה שעוסק בענין גשמיות הרי הוא כאלו עושה בשל אחרים עי' במשל בסוף שער הבחינה ועפי"ז פי' בבמ"ח פ' לך ואיש את קדשיו לא יה' פי' מה שהוא עושה עסקי הקדש עסק התורה ומצות זה הוא שידע שזה לו הוא ממש כנ"ל

וז"ש כי תבואו אל הארץ אשר אני נותן לכם תדעו אשר תקצרו רק את קצירה ולא קצירכם כי מה שאתה עוסק בעניני גופניות וגשמיות ה"ה כעוסק בשל אחרים ואח"כ כשתביאו את העומר אל הכהן א"כ תעסוק במצות ה' אז הרי הוא שלך וחשיב קצירך כי זה הוא שלו ממש וז"ש המדרש מה יתרון לאדם בכל עמלו לפרש ג"כ כנ"ל כי בכל עמלו אשר יעמול אין לו כלום כי זה שיש לו אינו שלו ע"כ למה הוא לו והבן.