עצי חיים על מועדים רעג

הכא בריחא גם במב"מ אוסר רק בנתינת טעם אבל משהו וגם שלא כדרך הנאתן אינו אוסר ומיושב ג"כ קושי' המהרי"ל דשפיר קאמר הגמ' מה לי גדי וגדי ומה לי גדי וטלה דהא גם בגדי וגדי דהוי מב"מ אינו אוסר במשהו רק בנתינת טעם כמו מבשא"מ דהא בריח דהוי שלא כדרך הנאתן לכ"ע לא אמרי' דמב"מ במשהו ומיושב ג"כ ללוי דמותר לצלות לכתחלה כאחד ולא שייך אין מבטלין איסור לכתחלה דהא משהו ושלכדה"נ אפי' בעיני' מותר ומכש"כ דמותר לבטלו ורק בחמץ דהמנהג להחמיר במשהו אפי' נותן טעם לפגם כמבואר ברמ"א סי' תמ"ז ס"י וע"כ כתבו הפוסקים דבחמץ לכ"ע מחמירינן בריחא אבל ללוי שפיר מותר לצלות שני פסחים כאחד כיון דבשאר איסורים ח"ש ושלכדה"נ אפי' בעיני' מותר אפי' לכתחלה

מב) בתוס' ד"ה מאי והקשו לפי מה שפי' בקו' דלוי לא שרי אלא בדיעבד קשיא מאי פריך ללוי מהא דאין צולין שני פסחים כאחד דהכא לכתחלה קתני אבל בדיעבד שרי עוד בתוס' ד"ה אסרה רבא מפרזיקי מכאן פוסק ר"ת כרב והנה הרי"ף בפ' גיד הנשה כתב דמפת שאפאה עם הצלי דאסור למיכלא בכותח וכן מההוא ביניתא דאיטווא בהדי בישרא דאסרה רבא מופרזיקי' למיכלא בכותחא אין ראי' דהלכתא כרב דהא לוי לא שרי אלא בדיעבד וההוא הוא כלכתחלה עיי"ש וא"כ קשיא לר"ת דמוכיח מכאן דהלכתא כרב ונלע"ד לפי שיטת ר"ת בבשר רותח שנפל לתוך חלב צונן דחלב שרי ולא בעי ששים נגד כדי קליפה דאע"ג דחם לתוך צונן בעי קליפה בדבר דלא שיין קליפה כמו בחלב מותר והקשה עליו הש"ך בסי' צ"א מתוס' פג"ה דכתבו ירך שנמלח בגיד דאח"כ כשנתבשל צריך ששים אפי' נגד קליפה הנאסרת במליחה ובפלתי שם סק"ב מתרץ דידוע מ"ש נ"ט בר נ"ט דבבשר בחלב שרי ובשאר איסורים אסור משום דנ"ט בר נ"ט הוא טעם קלוש ובב"ח דהיתרא אינו איסר רק טעם גמור משא"כ שאר איסורים עכ"פ איסורא איכא יהי' טעם קלוש וכן י"ל בחם לתוך צונן דנאסר כדי קליפה דטעם קלוש הוא למאוד יותר מנ"ט בר נ"ט ולכן אינו אוסר תערובותו וא"כ ה"מ בב"ח דטעם קלוש לא אסרה תורה אבל באיסורים גמורים אוסרים כל טעם ולכן אף קליפה אוסר ולא מצינו הך דינא דר"ת רק בבב"ח עכ"ד עיי"ש ולפ"ז י"ל ללוי דס"ל ריחא לאו מילתא ורק לכתחלה אסור וא"כ אף לכתחלה לא הוי רק טעם קלוש יותר מקליפה הנאסרת ע"י חם לתוך צונן דאסור הקליפה אם הוא בעין אפי' בדיעבד וא"כ דהוא טעם קלוש אינו אוסר תערובתו בבב"ח דהיתרא אף לכתחלה וא"כ שפיר מוכיח ר"ת מדאסרה רבא למיכלא בכותחא ש"מ דס"ל כרב דריחא טעם ממש הוא דהא ללוי דהוא טעם קלוש ודאי דאפי' לכתחלה מותר בבב"ח ומיושב קושי' התוס' דפריך ללוי מאין צולין שני פסחים דהתם אפי' לכתחלה שרי ללוי דהא הפסח הוא מותר מצד עצמו ורק על האי גברא שלא נמנה עליו אסור לאוכלו וא"כ רק ע"י התערובות זה בזה נאסרו ודמי ממש לבב"ח דהיתרא הוא ואינו נאסר רק בטעם גמור ולמאן דס"ל ריחא לאו מילתא אינו רק טעם קלוש ואפי' לכתחלה לא נאסר בפסח דהיתרא הוא כמו בחם לתוך צונן דהיתרא

ומיושב ג"כ קושי' מהרי"ל שהקשה למסקנא דגמ' גם ללוי תיקשי דהא עכ"פ משהו איכא ואמאי ללוי מותר לצלות לכתחלה הא אין מבטלים איסור לכתחלה ולהנ"ל י"ל כיון דמשהו הוא והוי טעם קלוש אינו איסור כלל בתערובות דטעם קלוש דהיתרא אינו אוסר תערובתו ולאו משום ביטול איסור רק דעל טעם קלוש אינו חל כלל האיסור כמו בנ"ט בר נ"ט דהיתרא דליכא משום אין מבטלים איסור לכתחלה דלאו איסור כלל הוא

בסוגי' דאין שוחטין את הפסח על היחוד

מג) מסכת פסחים דף צ"א ע"א בגמ' ולר' יוסי ממאי דלהכי דקאמר ר"ש דילמא כדאמר ר' יהודא הוא דאתא לא ס"ד דהא כתיב איש לפי אכלו והקשה ברש"י