עצי חיים על מועדים רסח

סוגי' דאפשר ולא קמכוין

לו) מסכת פסחים דף כ"ו אמר אביי מנא אמינא לה דתניא אמרו עליו על ר"י בן זכאי שהי' יושב בצילו של היכל ודורש כל היום כולו והא הכא דלא אפשר ומיכוון ושרי ורבא אמר שאני היכל דלתוכו עשו' ופירש"י ואין הנאת צילו נאסרת דאין זה דרך הנאתו והנה ברמב"ם פ"ה מה' מעילה הדר במערת הקדש או בצל אילן או שובך של הקדש אע"פ שנהנה לא מעל והקשה במ"ל בפ"ה מה' יסודי התורה דנראה דטעמא דלא מעל משום דהוי מחובר לקרקע שהרי כל הסעיף בדין זה קא עסיק דאין מעילה במחובר וא"כ יש לתמוה דגבי צל שובך ל"ל טעמא דמחובר ולמה שביק טעמא דגמ' תיפוק לי' דשובך לתוכו עשוי' והוי שלא כדרך הנאתן וליכא מעילה, עוד הקשה במ"ל לשיטת הסוברים דבשלכדה"נ עכ"פ איכא איסורא דרבנן א"כ מאי משני שאני היכל דלתוכו עשוי הא איסורא מיהא איכא והיכא עביד הכי ריב"ז, עוד הקשה בשער המלך ריש ה' מעילה מאי ראי' מייתי אביי מהא דריב"ז התם שאני דאינו אלא איסור מדרבנן שהרי אין מעילה במחובר ומשו"ה כיון שהוא לצורך לדרוש ברבים התירו

ונראה דהנה בב"ב דף ס"ה ע"ב צינור שחקקו ולבסוף קבעו פוסל את המקוה קבעו ולבסוף חקקו אינו פוסל וכו' ומסיק בגמ' דמשו"ה קבעו ולבסוף חקקו אינו פוסל משום דשאובה דרבנן ומבואר משם דלענין דאו' תלוש וחיברו לקרקע לאו כקרקע אלא דבשאובה דרבנן הקילו רבנן לומר כקרקע דמי ועי' בנובי"ת סי' קמ"ב מה שביאר בזה ולפ"ז י"ל דהא דמייתו ראי' מריב"ז דל"ל דהתם משום דהיכל הוא מחובר לקרקע דהא מעילה דאו' הוא ולא אמרי' לענין דאו' מחובר לקרקע הרי הוא כקרקע והא דס"ל להרמב"ם המקדיש בית בנוי הדר בו לא מעל היינו כיון דהוא ספק אם תלוש ולבסוף חיברו אם הוא כקרקע או לא משו"ה לא מעל וכמבואר בפ"א שם נסתפק לו אם מעל או לא מעל פטור מן התשלומין ומן הקרבן (ובזה יש ליישב מה שהקשה בכ"מ פ"ה דהכא פוסק הרמב"ם המקדיש בית הדר בו לא מעל ובפ"ח מה' עכו"ם פוסק המשתחוה לבית אסרו ובגמ' מעילה דף כ' מבואר דשני דינים אלו סותרים זא"ז ולהנ"ל י"ל כיון דלענין דאו' אמרי' דתלוש ולבסוף חיברו הוי תלוש לחומרא משו"ה פוסק דהמשתחוה לבית אסרו אבל לענין מעילה דספק מעילה פטור מן התשלומין משו"ה פוסק הרמב"ם דלא מעל היינו שהוא פטור מן התשלומין אבל מ"מ עבר על ספק איסור דאו' דהא לענין דאו' אמרי' מחובר לקרקע אינו כקרקע]

וא"כ י"ל דהא דמשני רבא שאני היכל דלתוכו עשוי והוי שלא כדה"נ אע"ג הא מ"מ גם גם בשלכדה"נ איכא איסורא דרבנן וי"ל דה"ק רבא כיון דהיכל הוא מחובר לקרקע רק דלענין דאו' לא הוי כקרקע ומעילה הוא איסור דאו' אבל כיון דהוא ג"כ שלכדה"נ ולא הוי בלא"ה רק איסור דרבנן ממילא אמרי' דהוא כקרקע ואין בו משום מעילה ואע"ג דגם במחובר יש בו איסור מעילה מדרבנן כמבואר בשעה"מ שם מ"מ י"ל באיסור מעילה דרבנן והוא ג"כ שלכדה"נ אפי' איסור דרבנן ליכא ומיושב קושי' המ"ל דהא דמשני רבא דצילו של היכל שלכדה"נ לאו דמשו"ה שרי אלא דמשו"ה הוי רק איסורא דרבנן ואמרי' דהוי מחובר לקרקע וליכא מעילה, ומיושב דברי הרמב"ם שכתב בצל שובך הטעם משום מחובר ושביק טעמא דגמ' משום שלכדה"נ ולהנ"ל הא גם בגמ' עיקר טעמא הוא משום מחובר והא דקאמר לתוכו עשוי היינו משום דבלא"ה לענין איסור דאו' לא הוי כמחובר ועי"ז דהוי שלכדה"נ וליכא רק איסור דרבנן אין בו מעילה משום דהוי כמחובר דבדרבנן תלוש ולבסוף חיברו הוי כמחובר

לז) ובדרך פשוט יותר יש ליישב הרמב"ם שכתב בצל שובך מטעם מחובר ולא מטעם שלכדה"נ עפ"ד המהרש"א שהקשה לרבא דבמעילה כיון דילפינן חטא חטא מתרומה הו"ל כאלו כתיב אכילה בגופי' וא"כ קשה כדפרכינן לעיל מה לכלאי הכרם שכן לוקין שלכדה"נ משא"כ בב"ח דילפינן ג"ש מנבילה הו"ל כאלו כתיב אכילה בגופי' ואין לוקין אלא כדה"נ ותי' במהרש"א דלרבא איכא למימר דבכה"כ נמי אין לוקין