עצי חיים על מועדים רסב

ע"י תערובות דלא שייך בזה אחשבי' ויש לחלק קצת דהתם באיסור כ"ש ע"י תערובות י"ל דלא אחשבי' להאיסור אם הוא בתערובות כיון דאינו מחויב לאכול הכ"ש ואפי' אם נאמר דאינו אסור מה"ת ע"י תערובות אבל עכ"פ אין חיוב עליו כלל ואדרבא אם הוא אוכל ומכוין לאכול האיסור יש עליו איסור ובזה י"ל דבתערובות לא אמרי' אחשבי' להאיסור ודעתו הי' רק על ההיתר אבל הכא דמצוה לבער ת"ט א"כ ג"כ ע"י תערובות מכוין למצוה הוא ורחמנא אחשבי' לביעורו

אבל י"ל בדרך אחר עפמ"ש הר"ן בפ' האורג בשם הרשב"א וז"ל ובירושלמי נראה שהתירו לנעול בתחלה ביתו ולשמור ביתו וצבי שבתוכו אע"פ שעי"כ ניצוד הצבי ממילא מותר ובלבד שלא יכוין לשמור הצבי בלבד דהרי גרסינן בירושלמי וכו' ראה תינוק מבעבע בנהר ונתכוין להעלותו ולהעלות נחילה של דגים עמו מותר וכתב הר"ן דדבריו תמוהים וכי מפני שצריך לנעול ביתו נתיר לו לעשות מלאכה בשבת ומהירושלמי אין ראי' דהתם הטעם מפני שהוא מלאכת מצוה וחובה לפיכך אע"פ שהוא אסורה בשבת התירו חכמים אבל במלאכת הרשות ח"ו עכ"ל ולפ"ז י"ל דגם לדברי הר"ן שחולק על הרשב"א מ"מ הא אם נעשה מלאכת מצוה וחובה ביחד עם מלאכת הרשות ס"ל דמותר וא"כ ה"נ כיון דלבער החמץ לא שייך אחשבי' גם לדברי הישוע"י והוא מצוה וחובה ע"כ אפי' אם אמרי' דביעור התרומה טמאה הוי מלאכה דבזה שייך אחשבי' מ"מ כיון שנעשה שניהם ביחד ולא כיון לעשות המלאכה לענין ביעור תר"ט בלבד אלא ביחד עם ביעור החמץ מותר ועי' בהר"ן פ"ב דביצה בהא בממלאה אשה קדירה בשר אע"פ שאינה צריכה אלא לחתיכה אחת דמשמע מזה דלרבות בשיעורא ביו"ט בטרחא אחת מותר והא דמשמע במנחות דף ס"ד חולה שאמדוהו לשתי גרוגרות ואיכא שנים בעוקץ אחת ושלשה בעוקץ אחת דשנים מייתינן שלשה לא מייתינן וא"כ משמע דלרבויי בשיעורא אסור התם משום שהשבת הוא דחוי' אצל חולה ולא הותרה אבל ביו"ט שאוכל נפש הותרה כל שהוא מרבה על העיקר בטורח אחד שרי ע"ש ומשמע דהיכא דהותרה מותר לעשות מלאכת המותר עם מלאכה האסורה בטורח אחד וה"נ דביעור חמץ הותרה דהא לאו מלאכה כלל הוא היכא דלא שייך אחשבי' א"כ מותר לעשותה עם הביעור תר"ט ביחד דהוי כמלאכת היתר עם האיסור בטורח אחד ועי' בנתיבות סי' כ"ז דמותר לתפוס בעד עיסקא שהוא פלגא מלוה ופלגא פקדון כיון דבעד פקדון מותר לתפוס ותופס בכוון חפץ גדול כדי שיהא בידו גם בעד הפלגא מלוה ומביא ראי' מגמ' ב"מ דף ל' דמותר באבידה לשוטחה לצורכה ולצורכו ע"ש ופלא אמאי לא מביא ראי' מהא דהר"ן בפ' האורג ובפ"ב דביצה

כו) עוד י"ל קושי' הישוע"י עפ"ד המהר"ם מינץ סי' ה' בהא דאמרי' בפסחים דף מ"ו בחמץ של תר"ט דעובר עליו בב"י ואמאי לא אמר דלשריפה עומד משום תר"ט וכתותי מכתת שיעורא וליכא שיעור לעבור עליו ובשלמא בשאר חמץ ל"ל כתותי מכתת שיעורי' דהא הכי גזירת הכתוב לעבור עליו אבל אם הוא גם תר"ט דבהכי לא כתיב בתורה שיעבור א"כ י"ל כתותי מכתת שיעורי' ותי' דתר"ט אינו עומד לשריפה דיכול ליתשל עלי' ומשו"ה עובר בב"י ע"ש ולפ"ז י"ל דאיפכא ל"ל דאיכא מצוה דביעור תר"ט אם הוא חמץ די"ל דכתותי מכתת שיעור' שעומד לשריפה משום חמץ ומיושב קושי' הישוע"י דליכא למיחוש שמא יבא אלי' ויטמאם וא"כ א"א לבערם להאכילם לכלבים משום אחשבי' דהא להנ"ל בחמץ של תר"ט כתמ"ש וליכא מצוה דביעור תר"ט וממילא דלא שייך לומר אחשבי' ול"ל דיכול למיתשל עלי' ולא תר"ט הוא דהא אדרבא אי מיתשל בודאי דליכא מצוה לשורפו משום תר"ט ורק משום חמץ ובהא לא שייך אחשבי' כמ"ש בישוע"י ושפיר קאמרו לי' רבנן תלויות לא ישרפו שמא יבא אלי' ויטהרה

סוגי' דחזקי' ור' אבהו

כז) מסכת פסחים דף כ"א ע"א אמר חזקי' מנין לחמץ בפסח שאסור בהנאה שנאמר לא יאכל חמץ וכו' ופליגא