עצי חיים על מועדים רמט

שנזבחו שלא לשמן כשרין וכו' חוץ מן הפסח ומן החטאת ויל"ד הלשון משכו ידיכם מע"א ידיכם ל"ל גם מה נשתנה מצות הפסח דבעי שחיטה לשמה יותר מכל הזבחים ולהלן בפ' והי' כי יאמרו אליכם בניכם מה העבודה הזאת לכם ואמרתם זבח פסח הוא לה' אשר פסח על בתי בנ"י בנגפו את מצרים ואת בתינו הציל וגו' וקשה למה נקרא מעשה הפסח בשם עבודת ובמדרש בשירה רעה נתבשרו שסוף עתידה תורה להשתכח וקשה הכי נשתכח כ"כ עוד במדרש ואמרתם זבח פסח שתהא זביחה לשם פסח וקשה הא כבר נפקא לי' ובמדרש מתרץ עיי"ש עוד לפרש בהגדה מה העבודה הוא שאלת הרשע והקשו למה רשע קרית לי' בזה ואי משום שאמר לכם והוציא עצמו מן הכלל הא גם החכם אמר אתכם וגם למה אלו הי' שם לא הי' נגאל

ונראה עפי"ד הגמ' נזיר דף כ"ג ובהוריות דף יו"ד א' רבב"ח אמר ר' יוחנן כי ישרים דרכי ה' וצדיקים ילכו בם ופושעים יכשלו בם משל לשני בני אדם שצלו את פסחיהם אחד אכלו לשם מצוה ואחד אכלו לשם אכילה גסה זה שאכלו לשם מצוה צדיקים ילכו בם וזה שאכלו לשם אכילה גסה ופושעים יכשלו בם א"ל ר"ל האי רשע קרית לי' נהי דלא קא עביד מצוה מן המובחר פסח מיהא עביד אלא משל לבני אדם וכו' והנה על ר"י קשה קושי' ר"ל רשע קרית לי' ועוד למה לי' לאשמועינן וצדיקים ילכו בם הא פשיטא אם עשה הפסח כדת וכדין וגם אכלו לשם מצוה ודאי דזה הוא צדיק ומאי הו"ל למיעבד יותר ועוד יל"ד אמאי הביא המשל הזה בשני פסחים דייקא וגם למה הביא שצלו את פסחיהם הא עיקר הענין משום שאכלו שלא לשם מצוה אבל אם נצלו פסחיהם אין מהצורך להביא ולע"ד יש לומר דהנה בפסחים דף ע"ו אמר רב בשר שחיטה שמן שצלאו עם בשר טריפה אסור דריחא מילתא ולוי אמר מותר ופריך בגמ' לרב מהא דתניא אין צולין שני פסחים בתנור אחד שמא יתערבו זה בזה ונמצא פסח נאכל שלא למנויו אבל משום ריחא שקבלו אינם נאסרו זמ"ז ולא הוי שלא למנויו וקשיא לרב ומשני עיי"ש והקשה במהרי"ל הובא במג"א ובמחצה"ש סי' תמ"ז סק"ה לדעת הפוסקים דמודה לוי דמשהו איכא ולהכי בחמץ דאסור במשהו ריחא מילתא א"כ קשה גם ללוי דמתיר לצלות לכתחלה שני פסחים בתנור אחד הא אין מבטלים איסור לכתחלה עיי"ש ולענ"ד יש לתרץ ע"פ שיטת האבי העזרי באו"ח סי' תרי"ב הובא בב"י דאע"ג דח"ש אסור מן התורה מ"מ אם הי' ג"כ שלא כדרך הנאתן אפי' איסורא דרבנן ליכא והנה כתבו התוס' בע"ז דף י"ב דגם למ"ד ריחא מילתא מ"מ הוי שלא כדרך הנאתן דהא אינו עומד לריח ומ"מ איסורא איכא עיי"ש ולפ"ז מיושב ללוי דריח לא הוי רק משהו לא שייך לומר אין מבטלין איסור לכתחלה דהא הוי ג"כ שלכה"נ וע"כ אפי' ח"ש בעיני' מותר ומכש"כ לבטלו ורק בחמץ דהמנהג להחמיר אפי' משהו וגם נותן טעם לפגם כמבואר ברמ"א סי' תמ"ז סעיף יו"ד וע"כ שפיר כתבו הפוסקים דבחמץ ריחא מילתא כיון דמשהו וגם נט"ל בצירוף ג"כ אסור אבל ללוי שפיר מותר לצלות ביחד כיון דבשאר איסורים ח"ש ושלכה"נ ביחד אפי' בעיני' מותר אפי' לכתחלה וממילא דלא שייך לומר דאין מבטלים בכה"ג איסור לכתחלה דהא לא הוי שום איסור כלל ובחידושי הארכתי יותר עייש"ה וא"כ לפ"ז מבואר דמותר לצלות שני פסחים בתנור אחד משום דהוי שלכדה"נ והנה אם הי' אמרי' דגם שלכדה"נ אסור הי' אמרי' ג"כ דאם מקיים מצות אכילת פסחים לשם אכילה גסה ג"כ מקיים המצוה ועיי' במל"מ פ"ה מה' יסוה"ת אכן יש לומר דאם הי' צולה שני פסחים כאחד ואינו חושש משום ריחא שקבלו זמ"ז והיינו משום שהוא שלכדה"נ דמותר וגם שאוכל את הפסח לשם אכילה גסה וא"כ ממנ"פ שלא כדין עביד דאם שלכדה"נ ג"כ מיקרי אכילה א"כ אסור לצלות שני פסחים ביחד מפני הריח דהוי שלא למנויו ואם אינו חושש מפני תערובות טעמים משום דהוי שלכדה"נ א"כ אינו מקיים המצוה באכילה גסה ויתבאר הגמ' הנ"ל משל לשני בני אדם שצלו פסחיהם היינו שצלו פסחיהם בתנור אחד ולהנ"ל הי' לכאורה נראה דאסור לעשות כן מפני שיקבלו ריח זמ"ז והוי שלא למנויו אך עיקר ההיתר משום דהוי הריח שלכדה"נ וז"ש צדיקים ילכו בם משום שאכל לשם מצוה דאע"ג