עצי חיים על מועדים רמה

ובב"י וע"כ אומרים לו בעבור זה עשה ה' לי בצאתי ממצרים היינו בעבור זה נגאלו ממצרים כדי להכניע את היצה"ר ואלמלי כן לא זכו ישראל שיעשה להם נס וכמו שאמר הקב"ה למשה רבינו ע"ה דמשו"ה זכו ישראל שיעשה להם נס כנ"ל אלו הי' שם לא הי' נגאל דלא הי' לו הזכות זה כדי שיגאל וזה שאמר הכתוב אחר שהזהרנו התורה ולא יראה לך חמץ וגו' יקשה למה החמירה התורה בזה יותר מכל האיסורין אך משום דהרמז הוא על ביעור היצה"ר ואח"כ אמר הכתוב והגדת לבנך בעבור זה כפירש"י בעבור זה שאקיים מצותיו היינו אחר ביעור היצה"ר בזה יוכל לקיים מצותיו עשה ה' לי ולא לו אלו הי' שם לא הי' נגאל כנ"ל דבזה הזכות ראוי' הם ישראל שיעשה להם ניסים דהא ע"י התורה יוכלו לבער את היצה"ר ויתבאר מה שאמרו במנחות כל העוסק בתורה אין צריך לא עולה ולא מנחה היינו כיון דהתורה מבער את היצה"ר וממילא לא בא לידי חטא וא"צ להביא עולה ומנחה כדי שיכפר עליו דהא לא בא לידי כך כלל וזש"ה זאת תורת העולה הוא העולה היינו ע"י שעוסק בתורה הוא במקום העולה כיון שא"צ כלל להביא עולה דהתורה מצילו שלא יבוא לידי חטא וממילא אין צריך להביא עולה

טו) בפ' אחרי, בקרבתם לפני ה' וימתו וגו' בזאת יבא אהרן וגו' ויל"ד הלשון לפני דהול"ל בקרבתם אש זרה ובמד"ר בזאת יבא אהרן הה"ד ה' אורי וישעי וגו' אורי בים שנאמר ויאר את הלילה וישעי שנאמר התיצבו וראו את ישועת ה' וגו' וצריך להבין מאי ענינו הכא להאי פרשה [ב'] לבאר הכתוב ויאמר משה אל הא' מי אנכי כי אלך אל פרעה וכי אוציא את בנ"י ממצרים ויאמר כי אהי' עמך וזה לך האות כי אנכי שלחתיך בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את הא' וגו' ופירש"י השיבו על ראשון ראשון וכו' שאמרת מי אנכי לא שלך היא כי אם משלי כי אהי' עמך וכו' ויל"ד דעכ"פ מה השיב לו השי"ת על שאלתו מי אנכי דהיינו שהוא אינו כדאי שיבא הגאולה על ידו ואם כן גם אם יהי' ה' עמו אפי"ה לפי ענותנותו דמשה יש מקום לומר מי אנכי וגם מה שאמר הכתוב וזה לך האות כי אנכי שלחתיך וגו' האיך שייך אות על מה שיהי' אח"כ דאות היא להראות על אמיתות הענין שכן הוא ואם כן בשעת השליחות עוד אין כאן אות דהא קבלת התורה הי' אחר צאתם ממצרים [ג] לבאר הכתובים בפ' בא ויקרא משה אל זקני ישראל ויאמר אליהם משכו וקחו לכם צאן למשפחותיכם וגו' והקשו המפורשים למה קרא להזקנים דייקא גם תיבת לכם שפת יתר וילכו ויעשו בנ"י כאשר צוה ה' את משה כן עשו פירש"י אף משה ואהרן כן עשו דקשה פשיטא מה קמ"ל

בהקדם להבין הטעם הא דאמרי' בפסחים דף צ"א לר' יהודא דאין שוחטין את הפסח על היחיד ולר' יוסי דאמר שוחטין אם אי אפשר בענין אחר ולכתחלה מהדרינן שלא לשחוט עה"י עי' בפסחים צ"ה וטעמא בעי למה אין שוחטין עה"י ונראה דהנה בקידושין דף מ"א א"ר יהושע בן קרחה מנין ששלוחו של אדם כמותו שנאמר ושחטו אותו כל קהל עדת ישראל וגו' וכי כולן שוחטין והלא איני שוחט אלא אחד מכאן ששליחו של אדם כמותו והקשה במקנה מדקאמר והלא אין שוחט אלא אחד משמע דס"ל כר"א בחולין דף כ"ט תזבחוהו שלא יהא שנים שוחטין א"כ קשה דהו"ל להוכיח דששא"כ מכל שחיטת הפסח כיון דאין שוחטין את הפסח עה"י עי"ש ומתרץ עפ"מ שהקשה בתוס' אמאי לא דחי דההוא דריב"ק מיירו דאית לי' שותפת בגווי' כדאמר לר' יונתן ולהנ"ל מיושב דריב"ק בא להוכיח מקרא תורה דושחטו אותו דיש שליחות אפי' בלא שותפות משום דבשותפות לא צריך קרא דממילא מוכח מהא דאין שוחטין את הפסח עה"י והא דמקשה הש"ס ודילמא דאית לי' שותפות היינו דוקא לר"י דלדידי' לא מייתרא קרא דושחטו דיליף מיני' שכל ישראל יוצאין בפסח אחד עכ"ד ומבואר מזה דהא דששא"כ מוכח מדאין שוחטין את הפסח עה"י והנה באוה"ח פ' שלח בענין המרגלים פי' דאף שכשרים הי' בשעה שנשלחו אך מחמת שכוונת המשלחים היתה רעה תפעול פועל הרע בשליח ויחזור להיות שלוחו של אדם כמותו ויולד בו תכונה רעה מה שלא היתה בו מקודם