עצי חיים על מועדים כד

לפרשא חובן בגין דמאן דמפרש חטאו לא איתמסר דינא אלא בידא דמלכא קוב"ה בלחודוי הה"ד חטאתי אודיעך וגו' ולבתר ואתה נשאת עון חטאתי סלה עיי"ש מה שתי' ובספר ייט"פ לא"ז זללה"ה אות כ"ד תי' דאמרי' ביומא תשובה מיראה זדונות נעשות לו כשגגות אבל תשובה מאהבה זדונות נעשות לו כזכיות ולפי"ז אין כאן סתירה דאנשי אמת איירו בדידן ומי יתן והי' לבבינו לעשות תשובה מיראה מאימת הדין של ר"ה וזדונות רק כשגגות ועל כן חס מלהזכיר שום חטא ומוטב לבל יזכרו ולא יפקדו אמנם בזוה"ק מדבר באנשים כערכן העושים תשובה מאהבה וזדונות כזכיות ואז מהראוי לפרוט ולהתודות על החטא אפי' בר"ה למען יהי' זכיות ובהכי איירו מקרא שכתיב חטאתי אודיעך יבזה פי' שם הכתוב אשרי העם יודעי תרועה לפי דרכו בקודש עיי"ש ולפע"ד נראה לפרש הכתוב אשרי העם וגו' ע"פ דבריו אך בדרך אחר קצת ע"פ מ"ש השל"ה שתקיעה רומז לקול פשוט אין בו עקמימות כי האדם נולד צדיק אח"כ כשחוטא עושה שברי שברים בנפשו ונשמתו ואח"כ כששב גנוחי גנח יילולי יילול על עונותיו ופשעיו ואז חוזר לכשרותו שהוא תקיעה קול פשוט עכ"ד ועיי' ביש"מ פ' אמור [אות ג'] ויתבאר אשרי העם יודעי תרועה היינו שיודעים תרועה ואינם מכסים פשעם המרומז בתרועה כיון שעושים תשובה מאהבה ומותר להם להודיע ולהתודות משום שאצלם זדונות נעשות כזכיות וזשהמ"ד א"ר יאשי' כתיב אשרי העם יודעי תרועה וכי אוה"ע אין יודעין להריע וכו' אלא שהן מכירין לפתות את בוראן בתרועה והוא עומד מכסא דין לכסא רחמים עיי"ש והיינו שהן מכירין לשון אהבה כמו שנתבאר בסי' פ"ח ביו"ד דאכסנאים המכירין היינו שהם אוהבים זה לזה לפתות את בוראם בתרועה ע"י שהם מזכירין את התרועה שהוא להזכיר את עצמם לשוב על עונותם והם בתשובה שלימה מאהבה ובאופן זה בתשובה מאהבה מותר להזכיר את החטא בר"ה ויתבאר בזה לתרץ סתירת המקראות זכרון תרועה היינו שאין לדבר במי פה על מה ענין רומז התרועה שהוא על חטא ופשע אלא לזכור בלבו כיון שהוא מדבר כאן בתשובה מיראה שנשאר עכ"פ שוגג אבל התם בפ' אמור כתיב יום תרומה לכם ושם איירו קרא אם ישוב בתשובה מאהבה ואז אדרבא יש לדבר ולהזכיר חטאיו כדי שעי"ז יבא לחשבון הזכיות שנעשו ונתקנו על ידי העבירות וז"ש המסורה זכרון תרועה שאין לדבר ענין התרועה בר"ה כדי שלא להזכיר חטא שוגג ואמר דלכן כתיב זכרון תרועה אין זכרון לראשונים שלא לדבר מחטאים כלל ואמר הטעם אין זכרון לחכם עם הכסיל היינו מפני שבעת ההוא אין להזכיר מעשה הכסיל היינו מעשה היצה"ר בר"ה כלל וכמשה"כ אשמרה דרכי מחטוא בלשוני וע"י תשובה מיראה נשאר חטא שוגג ומשו"ה בל יזכר ממנו בר"ה כלל

יז) אשרי העם יודעי תרועה ובמד"ר וכי אוה"ע אין יודעין להריע וכו' אלא שהן מכירין לפתות את בוראן בתרועה וכו' ויל"ד אטו עד השתא לא ידעינן דהעיקר בתרועה ע"י מה שמקיימין בזה מצות הבוב"ה אבל האוה"ע מה להם בתרועה אשר לא צוה ה' אותם ונראה דהנה ברמב"ם ה' תשובה כתב הטעם לתק"ש כדי לעורר העם לתשובה כלומר עירו ישנים משינתכם ונרדמים הקיצו מתרדמתכם וכו' עיי"ש והנה באמת עיקר הטעם של תק"ש הוא ע"פ כוונת ידועים ליחידי סגולה ויותר מזה אשר לא נודעו עוד לשום נברא רק המצווה ית"ש יודע מקומה עי' ביש"מ פ' ויצא עה"פ וידר ויתבאר בזה משה"כ תקעו בחדש שופר וגו' כי חק לישראל הוא משפט לא' יעקב דהא לפי הנ"ל יש שני טעמים לתק"ש האחד כדי לעורר בתשובה והשני אשר נעלם מעין כל חי רק א' הבין דרכה וזש"ה כי חק לישראל הוא היינו לישראל היא בני עליי' שמתעוררים עצמם לתשובה בלי שום סבה ואפי' בלא השופר כל ימיהם הם בתשובה וא"כ להם השופר לחק בלא שים טעם אבל משפט הוא היינו שיש טעם שכלי לא' יעקב היינו הפשוטים בעם שנקראו בני יעקב להם יש טעם לתק"ש כמ"ש הרמב"ם ז"ל כדי לעוררם בתשובה וזשהמ"ד וכי אוה"ע אינם יודעים להריע ר"ל כיון דתק"ש הוא לעורר בתשובה ממילא גם לאוה"ע יש להם לתקוע כדי לעוררם בתשובה [וגם לאוה"ע מהני לפעמים תשובה כמו שמצינו באנשי ננוה] ואמר המדרש