עצי חיים על מועדים רטז

ג"כ באופן כזה לשמוח ולשתות ביותר וע"כ אמר הא כיצד אלא זה זכרהו על היין להממו ולאבדו דבמשתה ושמחה והכוונה הפנימיות היא שיהא נראה כעבירה לשמה ובכח וסגולה ההוא ע"י כן להפיל שונאי ישראל ולהכרית זרעו של עמלק במהרה בימינו

וזה שאמרו ג"כ חז"ל חייב אדם לבסומי' בפוריא עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי ולכאורה יפלא כנ"ל כיון שכל עיקר תכלית הבריאה לעשות מחומר צורה ולזכך ולצרף הגשמיות עד שיעשה רוחני האיך מצוה כ"כ לאכול ולשתות ולהוסיף גשמיות על גשמיות ולהנ"ל יתבאר כיון שבאמת רק ע"י כן בזה שהוא עבירה כל השנה ועכשיו בזמנו ימי הפורים שאנו עושים משתה ושמחה זו למצוה עפ"י צווי חז"ל דייקא וגדולה עבירה לשמה בזה אנו מקווים ומייחלים לשמו הגדול להכרית כל פועלי און ולהגדיל שמו ויתקדש בנו כיון שע"י עבירה לשמה יצמח מזה מפלת שונאינו והיינו שאמרו חייב אדם לבסומי' בפוריא דהוא לכאורה כעבירה ורק משום דהוא לשמה דאנו מקיימין בזה דברי חז"ל ועל כן נצמח מזה ארור המן להכניע את אובינו תחתינו

ד) א"י על הגמ' הנ"ל חייב אדם לבסומי' בפורי' עפי"מ שאמרו חז"ל במס' ברכות דף ל"ג גדולה דעה שניתנה בין שתי שמות שנאמר כי א' דעות ה' וכו' מתקיף לה רב אחא אלא מעתה גדולה נקמה שניתנה בין שתי אותיות שנאמר א' נקמות ה' אמר לי' אין במילתה מיהא גדולה הוא עכ"ד הגמ' ופי' הרי"ף שם הכוונה כי א' דעות ה' שמדת א' הוא דין כדכתיב וא' זועם בכל יום וה' הוא מדת הרחמים והדעה ניתנה בין שתי שמות שמתוך הדעת שידע את בוראו כדכתיב דע את א' אביך ועבדהו יגרום שמדת א' שהוא דין יהי' רחמים והוא מסכים למחז"ל גדולים צדיקים שמהפכים הדין לרחמים ומתקיף לה רב אחא אלא מעתה גדולה נקמה שניתנה בין שתי שמות א' של דין וא' של רחמים וכי הנקמה מהפכת הדין לרחמים והא במקום שיש נקמה אין רחמים והשיב לו למילתא מיהא גדולה היא שהרי מתוך הנקמה שינקום הקב"ה מעובדי כוכבים אותה הנקמה גורמת ישועה ורחמים לישראל וזהו א' נקמות לעכו"ם הוא גרמא לרחמים שנרמז בשם הוי' שיה' רחמים לישראל עכ"ד עיי"ש ובזה יש לפרש מה דכתיב במגילת אסתר והימים אשר נהפך להם מיגון לשמחה ומאבל ליום טוב לעשות אותם ימי משתה ושמחה וגו' ומתנות לאביונים ויתבאר עפ"י הנ"ל דבמה שנהפך מיגון והיינו דין לשמחה דהוא רחמים וע"כ צריך לעשות אותם ימי משתה ושמחה דמשתה הוא רמוז לדעה וכמו שאמר רב נחמן במס' עירובין ד' ס"ד אנא כמה דלא שתינא רביעתא דחמרא לא צילאי דעתאי ועיי"ש לקמן ד' ס"ה אמר ר' חנינא כל המתפתה ביינו יש בו מדעת קונו ואמר חייא כל המתיישב ביינו יש בו מדעת של שבעים זקנים יין נותן בשבעים אותיות וסוד נותן בשבעים אותיות עיי"ש וע"כ קבעו בימים האלה של פורים ימי משתה דייקא דיין הוא ממדת הדעת כנ"ל וע"כ במה שמהפכין ע"י הדעת מדין לרחמים לכן מצוה להרבות במתנות לאביונים דצדקה הוא ג"כ מהפך מדת הדין לרחמים וכמו שאמרו חז"ל כל השקפה לרעה ח"ו חוץ מהשקיפה ממעון קדשך וברך את עמך ישראל הנאמר בצדקה דהוא השקפה לטובה מכח מדת הצדקה שמהפכת מדת הדין לרחמים, ויתבאר דברי חז"ל חייב אדם לבסומי בפורי' ביין המשמח א' ואנשים דהוא ממדת הדעת וגדולה דעה שמהפכת הנקמה שינקום הקב"ה בעכו"ם ונתעורר רחמים וישועה לישראל עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי ר"ל אף דארור המן דהוא נקמה ומשמע דהוא דין עכ"ז הוא רחמים כיון שעי"ז נתעורר רחמים על ישראל והיינו ברוך מרדכי

ויש לבאר בזה ג"כ דברי הגמ' מגילה דף למ"ד י"ד שחל בע"ש רב אמר קורין פ' זכור בשבת שלפניו דכתיב הימים האלה נזכרים ונעשים לכן בעינן זכירה דהיינו פ' זכור שהוא זכירות מעשה עמלק תקדם לעשיי' דהיינו פורים כמו שהקדים הכתוב זכירה לעשיי' עיי"ש ולכאורה יש להבין מדוע פורים היינו עשיי' ואי משום שקורין המגילה היינו נמי זכירה ומה עשיי' הוא ויותר יפלא על מה שכתב הרלב"ח הביאו רמ"א סי' תרפ"ח סק"י