עצי חיים על מועדים ריב

לפרשת זכור

א) זכור את אשר עשה לך וגו' ולא ירא א' וגו' והי' בהניח ה"א מכל אויביך מסביב תמחה את זכר עמלק וגו' ונראה עפימ"ש העקידה [הביאו היש"מ פ' ראה בהפטרה] דהירא מא' אין לו אלא יראה אחד מאחד ואין לו יראת הברואים דהוא מושל על הכל ונמצא הירא בלתי ירא והבלתי ירא הוא ירא דמי שאינו ירא א' יש לו כמה יראת מכל הברואים דהם מושלים עליו וכתב הטעם לזה דכל מה שיש בעולם יש באדם ויש בו כח מכל הברואים הכח הזה היא כמלך אצל הכח שיש בברואים וא"כ כשעובד א' ומכניע כל הכחות תחת הנשמה וכו' משא"כ כשהוא נמשך אחר הבהמות וא"כ זה הכחות שיש אצלו מושלים עליו ומכש"כ מה שהוא חוץ ממנו עכ"ד עיי"ש, וז"ש ויסעו מרפידים וגו' ויבא עמלק ודרשו חכז"ל בשביל שרפו ידיהם מד"ת ר"ל עפ"י דברי הגמ' בראתי יצה"ר בראתי תבלין והיינו דבלתי התורה א"א להזהר מבלי יעבור על חקי רצון הבוב"ה והאדם מוכרח לחטוא מטבעו הכרוך מצד תולדתו רק ע"י התורה יוכל לשבר את יצרו ולהכניע חומרי טבעתו וע"כ התורה היא התבלין של היצה"ר ועי' בח"א מס' ב"ב ד' עיי"ש וז"ש בגמ' בשביל שרפו ידיהם מד"ת וממילא לא יוכל לנצח את היצר וע"כ בא עליהם עמלק דכיון דמי שאינו לו יראה מאחד יש לו עלי' כמה יראת דבמה איפוא יוכל למשול על החוץ ממנו אם עוד לא ימשול על כח הבהמיות אשר שוכן בקרבו, וזש"ה זכור את אשר עשה לך עמלק וגו' בשביל ולא ירא א' ע"כ יש עליך כמה יראת דהירא בלתי ירא ואמר והי' בהניח ה"א לך מכל אויביך מסביב ר"ל האויבים מסביב היינו הסמוכים ממך והוא הכח הבהמיות אשר בקרב איש ותכניע כל הכחות תחת הנשמה אז תמחה את זכר עמלק כיון דהירא מאחד מושל על הכל ואין לו לירא מבלתי זולתו ית"ש

ב) זכור את אשר עשה לך עמלק בדרך בצאתכם ממצרים וגו' והי' בהניח וגו' בארץ אשר ה"א נותן לך נחלה תמחה את זכר עמלק מתחת השמים ונראה עפ"ד אא"זזלל"ה בייט"ל פ' יתרו עה"פ ויקח יתרו הטעם שנאסר בשר תאוה במדבר הענין כי גלוי וידוע שהאדם צריך לעבוד את בוראו בכ"ע אפי' בעת אכילתו ושתיתו יהי' כוונתו לשמים כמבואר בסי' רל"א וע"כ לא הי' רשאים לאכול אלא שלמים כי לא הי' יכולים לאכול ולהיות דבוק בו ית' כ"א ע"י שהקדישו לקרבן ה' אבל בכניסתן לא"י אוירא דא"י מחכים לאכול ולשתות לצורך עבודתו ית"ש ע"כ הותר להם בשר תאוה כי גם בזה ידעו לעבוד את ה' עכ"ד והנה עמלק שתים רעות עשה האחד מה שהרע לישראל כי בא להלחם עם ישראל וכמבואר בגמ' משל לאמבטי רותחת וראשית גוים הי' עמלק והשני והוא העיקר מה שנוגע לכבודו ית"ש והיינו כי עמלק הוא הגורם שעשה פירוד בין הדביקום וחיו אין שמו שלם וכסאו שלם עד שימחה במהרה זכרו של עמלק והנה מה שנוגע לכל ישראל הוא בניקל להרגיש בכל מקום וכל זמן כי זה הגורם על דלותם ושפלותם של ישראל ח"ו באורך הגלות המר אבל מה שנוגע לכבודו ית"ש והוא העיקר שלא להשגיח כלל על עצמותו רק להתאנח על גלות השכינה מתי תמלוך בציון ויתגדל ויתקדש שמי' רבה לאו כל מוחא סביל דא אך כשהי' ישראל בארץ ישראל אצל מקום המקדש