עצי חיים על מועדים רה

אלא ודאי דלאו משום חשדא הוא אלא גזירה ושפיר שייך כנ"ל דאין שבות במקדש

ד) עוד י"ל גם לתרץ דברי הרמב"ם פ"ג מה' מעשר שני שכתב מע"ש אין שוקלין כנגדו דנרי זהב שמא לא יכוין משקלותיו ותמהו עליו כיון דפוסק ע"י קינסא אסור א"כ למ"ל הך טעמא הא בלא"ה אסור משום ביזוי מצוה כמבואר בגמ' גם ליישב דברי הטור והמחבר סי' תרע"ה שכתב אם הדליקה בפנים והוציאה לחוץ לא יצא שהרואה אומר לצורכו הוא מדליקה והקשה עליו הב"ח והטו"ז הא בגמ' משמע דלמ"ד הדלקה עושה מצוה א"צ לטעם שהרואה אומר וכו' אלא מטעם דהדלקה במקומה בעינן כסברת המקשן

ונלע"ד לתרץ דהנה קשה לפ"ד התה"ד דגם המתירין להדליק מנל"נ אפי' ע"י קינסא מ"מ אם יש לחוש שיכבה הנר של חול קודם שידליק נר אחר של חנוכה אסור דהרי זה דומה להא דאמר רבא גזירה שמא לא יכוין משקלותיו והקשה בטו"ז סי' תרע"ד א"כ אפי' אם מדליק ואוחז הנר שהוא רוצה להדליק ומטלטלו לנר שהוא מדליק ממנו והוא צריך להניחן עכ"פ במקומו אמאי לא חיישינן שמא יכבה קודם הנחה והוי הדלקה ראשונה בחנם ומטעם זה חולק הטו"ז על תה"ד ע"ש וא"כ להתה"ד קשה אמאי מותר להדליק מנל"נ ולא חיישינן שמא תכבה קודם הנחה, והנה למ"ש הב"ח סי' תרע"ה דלא קי"ל הנחה במקומו בעינן לא קשה מידי דהא אפי יכבה קודם הנחה כבר קיים המצוה דכבתה אין זקוק לה אמנם קשה מאי מקשה בגמ' לרב ממנורה הא רש"י לעיל דף כ"א ע"ב ד"ה מבחוץ ס"ל דכל אחד מדליק על פתח ביתו ובשמאל פתחו ולא על פתח החצר וא"כ י"ל דרב דס"ל אין מדליקין מנל"נ הוא מהאי טעמא דס"ל הנחה במקומו בעינן וא"כ כיון שהוא אוחז הנר ומטלטל לנר שהוא מדליק ממנו חיישינן שמא יכבה קודם הנחה והוי הדלקה בחנם אבל במנורה דהנרות סמוכים זל"ז והפתולות ארוכות וליכא למיחוש שמא יכבה ואפי' אם יררח מ"מ תיכף בשעת הדלקה מקיים המצוה ושפיר מדליקין במנורה מנל"נ, וי"ל דהגמ' דמקשה לרב לפום הס"ד השתא אכתי לא ידענו מהא דהדלקה במקומו בעינן וא"כ הטעם משום אכחושי מצוה ופריך שפיר דאם בחנוכה אין מדליקין מנל"נ כש"כ במנורה וא"כ למאי דקאמר בגמ' אח"כ דהדלקה במקומו בעינן ממילא דלא קשיא לרב די"ל דגם רב מהאי טעמא ס"ל דאין מדליקין מנל"נ משום שמא יכבה קודם שהניחה במקומו ואיכא ביזוי מצוה

והשתא למאי דמסיק דהדלקה במקומו בעינן א"כ יש לומר דתרווייהו רב ושמואל ס"ל דע"י קינסא אסור ולא פליגו לא משום ביזוי מצוה ולא משום אכחושי מצוה אך פלוגתיי' דרב ס"ל חיישינן שמא יכבה קודם הנחה והרי זה דומה לשמא לא יכוון משקלותיו ושמואל ס"ל דלא חיישינן כמו דאמרי' לעיל דלא חיישינן שמא יכבה רק בפתילות ושמנים שאמרו חכמים דאין מדליקין בשבת ע"ש וא"כ א"ש דברי הרמב"ם דס"ל דע"י קינסא אסור דהא לפי המסקנא גם שמואל ס"ל דע"י קינסא אסור וא"ש ג"כ מאי דס"ל לרמב"ם במע"ש הטעם משום שמא לא יכוין משקלותיו דהא ע"כ לרב ס"ל הכי במנורה הטעם דאין מדליקין משום שמא יכבה דאל"כ תהוי עליו קושי' מהא דמנורה וא"כ י"ל דרב ס"ל דבמע"ש הטעם שמא לא יכוין משקלותיו ומזה הוכיח רב דגם בחנוכה יש לחוש שמא יכבה ומשו"ה כתב הרמב"ם משום שמא לא יכוין משקלותיו דהא גם לשמואל דס"ל מדליקין מנל"נ י"ל ג"כ דס"ל במע"ש הטעם משום שמא לא יכוין משקלותיו ורק בחנוכה לא חיישינן שמא יכבה כנ"ל ומיושב ג"כ דברי הטור שכתב הטעם שהרואה אומר לצורכו ולא כתב משום דהדלקה במקומו בעינן די"ל דהטור ס"ל להיפך דמדמסיק בקושיא לרב ולא משני בגמ' הקושי' דהטעם דס"ל לרב אין מדליקין משום דהנחה במקומו בעינן וע"כ ס"ל לסתמא דגמ' דלא בעינן הנחה במקומו ולכן כתב הטור הטעם דהרואה אומר כסתמא דגמ' לעיל ולא משום דהדלקה במקומו בעינן

ה) בגמ' הדלקה עושה מצוה, וכתב המחבר סי' תרע"ג הדלקה עושה מצוה לפיכך אם כבתה קודם שעבר זמנה אין זקוק לה והקשה