עצי חיים על מועדים קצט

והעברת הדת ר"ל וא"כ עיקר התענוג והשמחה הי' אח"כ כאשר ישראל עמדו על נפשותם ועסקו שוב בחקי תורתו ולעבוד עבודתו ית"ש אז הגיע אליהם אח"כ עוד תענוג והשמחה וז"ש להשכיחם תורתיך וכו' וע"כ ולעמך ישראל עשית תשועה גדולה ר"ל דהשמחה הי' בעת ההוא וגם אח"כ דבשמחה של מצוה עוד ישוב ולשוש בשמחה שכבר עבר ועל כן הוא גדולה אבל בפורים כתיב במגלת אסתר ולא יעבור ודרשו בגמ' ריש מגילה, דמגילה אינה נקראת בשיתסר ושיבסר משום דכתיב ולא יעבור ומשמע מגמ' דהלשון ולא יעבור פירושו דאח"כ לא שייך משום שמחת פורים ויש לומר כנ"ל כיון דבפורים השמחה הוא ע"י משתה ושמחה דהוא תענוג גשמי וא"כ אינה אלא לשעתה ולא אח"כ ועל כן ולא יעבור דהא אח"כ אינה נשאר מתענוג. גשמי וז"ש בגמ' לשנה אחרת קבעום ועשאום יו"ט להורות בזה דאחר עבור כשעסקו בתורה כל השנה באין מפריע אז הגיע להם עוד נוסף שמחה על שמחתם הראשונים ואז אח"כ עשאום יו"ט כיון שהי' עליהם שמחה על מה ששמחו בעסק המצות וע"כ משום זה הטעם נקרא יום השמיני זאת חנוכה כי אשר כבר עבר עלינו ח' לילות דחנוכה וקיימנו מצות חז"ל כמצותו זכר לנס שעשה ה' לנו בענין המנורה בימים האלה על כן נקרא זאת חנוכה ואנו עושים זה היום עיקר ושמחה על השמחה שכבר שמחנו והוא כמו חג וחנוכה מחדש על אשר זכינו לשמוח בשמחה של מצוה כל ימי החנוכה

סוגי' דכבתה

א) מס' שבת דף כ"א אמר ר' זירא אמר רב מתנא אמר ר"י פתילות ושמנים שאמרו חכמים אין מדליקין בהן בשבת מדליקין בהן בחנוכה בין בחיל בין בשבת וכתב הרי"ף ז"ל מדקאמר מדליקין בהן בחנוכה בשבת מכלל דאי כבתה לא מזדקק לה ש"מ כבתה אין זקוק לה והקשו המפורשים הא גם מדמדליקין בהן בחול משמע דכבתה אין זקוק לה כמבואר בגמ' דרב חסדא ס"ל מדליקין בהן בחול משום דכבתה אין זקוק לה עוד הקשה הפנ"י האיך מוכח בגמ' דרב ס"ל כאז"ל דילמא סבר כז"ל כרב הונא והא דמדליקין בהן בחול לפ"מ שפירש"י לעיל טעמא דר"ה דחייש שמא יפשע א"כ י"ל דרב לא חייש שמא יפשע אבל אם כבתה זקוק לה [והא דתי' בפנ"י דדייק מדקאמר רב מדליקין בשבת ולא חייש לשמא יכבה ותו לא מצי לאדלוקי אע"כ דסבר כאז"ל ע"ש י"ל דבשבת כיון דהוא אניס ואי אפשר לתקן שפיר אמרי' כאז"ל אבל בחול כיון דאפשר לחזור ולהדליק אם כבתה אמרי' דזקוק לה וסברה זו מבואר בפ"י גופי' לעיל ע"ש] עוד הקשה בפנ"י בהא דאמר ר"ה כל השמנים שאמרו אין מדליקין בהן בשבת אין מדליקין בחנוכה הא בכלל השמנים שאין מדליקין בשבת הוא שמן שריפה וכיון שתרומה טמאה נמשך אחר הפתילה יפה רק דבשבת אסור משום דמצוה עליו לבערו חיישינן שמא יטה וזה שייך דוקא בשבת אבל בחנוכה בחול מ"ט אין מדליקין הא נמשך אחר הפתילה יפה

ונלע"ד לתרץ דהנה בקהלת יעקב אות א' כתב בתא דאמר בפסחים דף ק"ב אין עושין מצות חבילות חבילות דוקא כשזמן עשיות המצות נמשך שוה בשוה ונגמרות יחד אבל בשני מצות הנעשות בבת אחת והאחת נעשות מיד וחברתה נמשך גמר מצותה יותר אין בזה משום חבילות חבילות והביא ראי' לזה מירושלמי סוף תרומות מדליקין בשמן שריפה בחנוכה ואמאי לא חשו משום אין עושין מצות ח"ח וע"כ צריך לומר דהיינו טעמא משום דחנוכה הדלקה עושה מצוה וכבתה אין זקוק לה לא כן מצות שריפת שמן של תרו"ט שצריך המשך זמן עד שישרף וכבתה זקוק לה ואמטי להכי לא חשו בזה משום מצות ח"ח כיון דאין נגמרות שני המצות יחד עכ"ד ולפ"ז מיושב קושי' הפנ"י שהקשה אמאי אין מדליקין לר"ה בשמן שריפה בחנוכה בחול דהנה בגמ' הכא לרב ע"כ מיירי בנותן שמן שיעור מצומצם דאל"כ אמאי ס"ל לרב דמדליקין בכל השמנים הפסולים בחנוכה ואפי' בשבת משום דאסור להשתמש לאורה הא