עצי חיים על מועדים קפז

מברך שתים והרואה מברך אחת מאי ממעט ממעט זמן ונמעט נס נס כל יומא איתא ובפנים יפות פ' מקץ [עה"פ ויצבר יוסף] הקשה מה הוי ס"ד דביום הראשון הי' נס יותר משאר ימים מדמקשה ונמעט נס דאף אם נימא דגם ביום ראשון הי' נס כדכתבו המחברים כל אחד לפי דרכו אבל עכ"פ לא הי' נס יותר משאר הימים, ונראה עפמ"ש בלקוטי תורה מהאר"י ז"ל פ' עקב שיש חיות אל המזון שהוא חלק רוחני שבו להחיות חלק רוחני של חיות האדם ולכן צריך לברך על המזון כי ע"י הברכה מעורר החיות וכן לענין המצוה, כי הברכה שאנו מברכין עלי' גם הוא מועילה אל החיות שבה וכשאוכל בלי ברכה או כשעושה מצוה בלי ברכה לא נתעורר חלק החיות שבאוכל או בהמצוה עיי"ש בביאור באריכות שזה ענין בירור ניצוצין להפרידם מן הפסולת כידוע והנה בבנ"י מאמרי השבתות מאמר ג' מביא בשם הרמ"ע שעל המן מברך מוציא לחם מן השמים ובשם הרב המקובל מו"ה ישראל דוב ז"ל אמר אשר לא ברכו על המן כל עיקר כיון שלא הי' בו דבר הצריך בירור כי כל עיקר הברכה לברר ניצוצון ולהפרידם מן הפסולת ובמן לא הי' פסולת כיון שהי' לחם מן השמים לחם אבירים עכ"ד ז"ל עיי"ש ולפי הנ"ל י"ל דבמנורה כשנעשה הנס בשמן והי' בו כדי להדליק אף ביום השני ולפי מדתו לא הי' בו להדליק אלא על יום א' וע"כ נראה דמה שנתרבה הוא כמו המן שירד מן השמים ואין בו שום דבר גשם וגמירא אין דבר טמא יורד מן השמים ובודאי לא הי' בהתוספת ברכה בהשמן שום דבר גשמי שצריך תיקון ולא הי' בו מה לברר להפריד הפסולת וא"כ לא ברכו במנורה כשנעשה הנס ברכת שעשה נסים כיון שא"צ ברכה לעורר החיות כמו במן שלא הי' צריך ברכה מטעם הנ"ל אף לפי שכתב הטו"ז דגם ביום הראשון הי' נס אף שהי' בו כשיעור להדליק על יום אחד עכ"ז כיון דלא היתה הברכה יכולה לשרות על כלי ריקן וע"כ נשאר בו מעט בכלי ביום הראשון ומשום זה הי' נס גם ביום הראשון עיי"ש א"כ כיון דכל יום ויום משמונת ימי חנוכה נשאר מיום א' על חבירו כדי לחול הברכה ולאותו שמן הנשאר הוא מפרי הארץ ולא מה שנתרבה ע"י נס וזה הי' צריך לתיקון וא"כ במנורה נמי הי' חייב לברך לתקן ולברר כנ"ל והנה כתב הר"ן הא דאסור בנר חנוכה להשתמש לאורה אף תשמושי מצוה משום דע"י הנס שנעשה במנורה תקנוה דומיא דמנורה בעינן שאין משתמשיו בה כלל עכ"ל, ולפ"ז נחזי אנן לדידן לענין לברך ברכת שעשה נסים תליא אם ברכו ברכה זו במנורה כיון דתקנוה דומיא דמנורה לדעת הר"ן אע"ג דאנו מברכין להדליק, נר חנוכה ובמנורה לא הי' מברכין כן היינו משום כיון דעכ"פ הי' מברכין כמו על כל המצות להדליק הנרות במקדש אבל ברכת שעשה נסים כיון שהי' נס בעת ההוא ועכ"ז לא הי' מברכין גם אנו לא הי' צריכין לברך אם לא הי' ברכו במקדש, והנה ביום הראשון הא פשיטא דברכו במקדש ברכת שעשה נסים [על נצחון דמלחמה ועל זה עצמו שמצאו הפך כמ"ש הספרים] כיון דהשמן בא לעולם שלא ע"פ נס וצריך לברך כדי לעשות התיקון כנ"ל אך ביום השני דהי' ע"פ נס אם נאמר כס' הטו"ז דנשאר מיום ראשון בכלי על יום שני הי' צריך לברך ג"כ ביום השני וז"ש בגמרא ונמעט נס כיון דביום השני בא השמן ע"י נס וא"צ שום תיקון וע"כ אין לברך נס מיום השני ואילך דהא דומיא דמנורה תקנוהו ומשני נס כל יומא איתא ר"ל כל יומי גם ביום הראשון כיון שהי' צריך להשאר בכלי שיכול הברכה לחול ואותו שמן הנשאר הוא מפרי הארץ וזה הי' צריך לתיקון וע"כ גם במנורה ברכו ברכה זו וממילא לדידן נמי צריך לברך וע"כ אי אפשר לומר דנמעט נס

לז) להשכיחם תורתיך וכו' עמדת להם בעת צרתם וכו' ויל"ד הא היונים לא בקשו להרע לישראל בגופם כ"א להעביר על הדת ח"ו א"כ לא הי' לומר בעת צרתם דמשמע דבר הנוגע להם, גם כפל הלשון ולך עשית וכו' ולעמך ישראל וכו' גם מה שהקשה הטו"ז על הלבוש שכתב דמשו"ה בחנוכה לא קבעו במשתה ושמחה משום דבחנוכה לא הי' הצלת נפשות רק הכנעה והעברת הדת הא גדול המחטיא יותר מן ההורגו וא"כ כמו בפורים קבעו במשתה ושממה כן בחנוכת אמאי לא קבעו במשתה ושמחה.