עצי חיים על מועדים קעו

והאיך הי' ראובן גורם בזה להשליכו להבור שיש בו נחשים ועקרבים ולהנ"ל י"ל כיון דהחסדים צריכים להיות גלוים מזה שפט ראובן בדעתו דהקב"ה יעשה עמו טובה גלוי' להצילו ולכן אסמכי' הגמ' מימרות זו ביחד משום דגם נר חנוכה צריכה להיות במקום דשלטה בי' עינא כמו שהנס והטובה מאת הקב"ה צריך להיות גלוי לכל להודיע אותנו הטובות

יז) בדקו ולא מצאו אלא פך אחד של שמן שהי' מונח בחותמו של כהן גדול ולא הי' להדליק בהן אלא יום אחד ונעשה בו נס והדליקו ממנו שמונה ימים וכו' ויש לדקדק בגמ' טובא למאי נפקא מינה אם הי' פך אחד דייקא או שני פכים או יותר עוד מאי בעי לאשמועינן בזה שהי' נחתם בחותמו של כהן גדול וכי הנס יותר גדול בזה במה שהי' נחתם גם יש להבין מה שאמר שהי' בו להדליק על יום אחד הא אם לא הי' אפי' על יום אחד הי' רבותא יותר ומאי נפקא מינה בשיעורא דייקא

ונראה עפימ"ש בגמ' תענית ד"ח תדבר"י אין הברכה מצוי' אלא בדבר שאין העין שולטות בו והקשה בתוס' הא אמרי' [חולין ד' ק"ה] כל מידי דצייר וחתום וכייל [מדוד] ומני לית לי' רשות למישקל מיני' אלמא בדבר המדוד ומני לית לי' רשות למישקל ובדבר הסמוי אית לי' רשות למישקל ותירצו דקאמר התם דלית להו רשות למישקל רק מדבר הפקר ודבר דכייל וצייר וחתים ומני לאו דהפקר נינהו ומה"ט אית להו רשות למישקל בדבר הסמוי מן העין משום דע"ז שורה הברכה ומה שנקרבה ע"י הברכה הוא כמו הפקר שאין לאדם זכות בו ולכן יש רשות למישקל משום דלאו דבעלים נינהו עיי"ש והנה ראיתי בשו"ת בית יצחק או"ח סי' ק"י שהקשה לפ"ד התוס' א"כ איך הדליקו הנרות שנתרבה ע"י הברכה הא הוי שמן הפקר ולא הוי קודש עיי"ש ויש לתרץ קושייתו עפימ"ש הט"ז ריש ה' חנוכה דמשו"ה קבעו ח' ימים חנוכה אע"ג דהי' בו להדליק יום ראשון משום דלמפרע אנו רואים דנעשה בו נס גם ביום א' דאם הי' נדלק כל מה שהי' בהפך לא הי' מקום לנס לחול על שום דבר כמ"ש בזוהר עה"פ מה יש ליכי בבית דברכתא דלעילא לא שרי' באתר רקניא ובספר אפוקי יהודא [דרוש מי מריבה] דחה זה כי אין דברי הזוהר אמורים רק בנס הנעשה ע"י ברכת צדיקים שהם אין ביכולתם לברוא בריאה חדשה יש מאין אבל הנס הנעשה ע"י הקב"ה לבדו אשר ברא יש מאין המוחלט לו הכח שיהי' מדליק השמן ביום ראשון לגמרי ועכ"ז יה' שמן בפך בריאה יש מאין עכ"ד ז"ל והנה כתבו המפורשים דבאמת צדקו דברי הט"ז כיון דהנס של חנוכה נעשה ע"י תפלת הצדיקים ולכן הי' צריך לישאר בפך כדי שיהא מקום לחול הברכה עכ"ד ולפי"ז יש לומר דהא שכתבו התוס' דמה שנתרבה ע"י הברכה הוא הפקר זהו דוקא בנס הנעשה ע"י השי"ת לבדו אשר צוה ה' את הברכה על העולם ועל כן יד הכל שווים בזה וכל אחד יש להם חלק בו והוי כמו הפקר אבל בנס הנעשה ע"י תפלת הצדיקים ודאי דאין סברה לומר שהוא הפקר דהא רצה ה' בו וברכו ואם נאמר דלאו דידי' הוא במה ברכו והסברה נותנות דברכה שבא ע"י תפלת הצדיקים לאו דהפקר נינהו ומיושב קושי' הבית יצחק שהקשה האיך הדליקו בשמן הפקר שנתרבה ע"י הברכה דהא הוא הפקר ולהנ"ל יש לומר דהא בנר חנוכה דהמצוה להדליק ח' ימים וע"כ משום שנשאר בפך ביום הראשון כדי לחול הברכה ומזה מוכח דנעשה הנס ע"י תפלת צדיקים דהא בנס ע"י השי"ת לבדו הוא מאין המוחלט וא"כ לאו דהפקר הוא דהא בנס ע"י תפלת צדיקים הברכה לאו דהפקר

ויש לפרש בזה משאה"כ ויזרע יצחק בארץ ההוא וימצא מאה שערים ויברכהו ה' ופירש"י מאה שערים אומד זה למעשרות הי' ויל"ד למה לא כתיב כמה הוציא השדה בשנה ההוא ולמאי נפ"מ כמה הי' למעשרות וגם למה הודיענו ויזרע יצחק שהוא דבר טבעי וכל העולם זורעין בשעת זריעה ועוד אם השי"ת התנהג עם יצחק ע"פ נס למה הי' צריך לעשות עשי' גשמי לזרוע בעצמו ולפי הנ"ל יש לומר דהכתוב משמיענו בזה דהברכה שנתוסף ליצחק אבינו ע"ה הי' מחמת תפילתו