עצי חיים על מועדים קעא

למצותו ג"כ בראי' וז"ש נר חנוכה שהניחה למעלה מעשרים אמה פסולה משום דלא שלטה בי' עינא והוא הטעם הנזכר כיון שבא הנס ע"י שם הוי' המורה על נסים שלא כדרך הטבע לעין הרואה ולכן אסמכי' ר"ת יפה המימרא דבור ריק וכו' למימרא דלעיל לומר כי בזכות זה גם יוסף ניצל מבור שיש בו נחשים ועקרבים כיון שיוסף הצדיק מדתו ג"כ בזה ושבעבור זה זכה והוסיפו לו אות אחת משמו של הקב"ה כיון שקידש ש"ש ומשו"ה ניצל מבור שחת אף שהוא שלא כדרך הטבע כנ"ל

ח) א"י הטעם דבנר חנוכה עיקר מצותו בראי' מה שלא מצינו כן בשאר מצות שצונו חכז"ל, עפי"מ שפי' בעיון יעקב בגמ' ברכות הנ"ל הטעם במי שמסר נפשו על קדושת השם מתרחיש לי' ניסא משום כשם שהוא מוסר נפשו שלא כדרך הטבע כי כל אשר לו יתן בעד נפשו כן נעשה לו נס שלא כדרך הטבע, והנה כן הי' המעשה בנר חנוכה שמסרו נפשם על קדושת השם וא"כ מגיע להם שכרם בדין שיעשה להם נס בזכות עצמם מדה כנגד מדה, והנה ידוע מאמר חכז"ל כשנעשה לאדם נס והוא בזכותו זוכה בעצמו לראות במפלת אויביו ואם אין הישועה בזכותו הגם שהי"ת עושה לו נס להנצל אבל אינו זוכה ורואה במפלת אויביו וע"כ אמרו חכז"ל וקבעום לחובה ולמצוה לראות בנ"ח כיון שהי' הישועה בדין ולזכר עשו לראות בנ"ח כיון שזכינו ובעינינו ראינו מפלת האויב

ט) מחוץ לפרוכת העדות יערוך וגו' עדות הוא לבאי עולם שהשכינה שורה בישראל מאי עדות אמר רב זו נר מערבי שנותן בה שמן כמדת חברותי' וממנה הי' מדליק ובה הי' מסיים וכו' ועוד שם דף כ"ג יום ראשון הרואה מברך שתים ומדליק מברך ג' מכאן ואילך מדליק מברך שתים ורואה מברך אחד מאי ממעט ממעט זמן ונימעוט נס ומשני נס כל יומא איתא וכו' עיי"ש ונראה לפרש עפי"מ שפירשתי דברי הזהר פ' וישב [ד' קפט] עה"פ וירא אדוניו כי ה' אתו וז"ל ת"ח וידע אדוניו כי ה' אתו לא כתיב אלא וירא אדוניו דהא בעינוי הוה חמי עובדא דנסין בכל יומא דקב"ה עביד בידי' וכו' ע"ש עפ"י דברי הרמב"ם כי השגחה סיבת הדביקות מי שהוא דבוק בה' תמיד הוא מושגח מאתו י"ת תמיד ובסור הדביקות יוסר ההשגחה והוא מופקר ח"ו וכו' עיי"ש וז"ש כי ה' אתו תמיד בדביקות בלי הרף בכל עת וזמן וע"כ בעינוי הי' חמי נסין דקב"ה עביד בכל יומא דוקא ר"ל בכל עת וזמן כי בסור הדביקות יוסר ההשגחה ח"ו ועי' מ"ש בפ' וישב עה"פ הנ"ל באריכות יותר, וז"ש עדות הוא לבאי עולם שהשכינה שורה בישראל ר"ל השכינה שורה בישראל כי דבוקים תמיד בו ית"ש וזו נר מערבי שהי' דולק תמיד לא יכבה לעולם כיון שהם דבוקים בו תמיד מבלי תכזב באמונתם התקועה בלבם בל תמוט עולם ועד וע"כ השגחתו ג"כ עליהם תמיד לעשות עמהם בנס וז"ש נס כל יומא איתא ר"ל בכל יומא הי' נס כיון שדבקים תמיד וע"כ קוב"ה עביד עמהון נסין כל יומא כנ"ל והבן

י) הנרות הללו אנו מדליקין וכו' ע"י כהניך הקדושים ויל"ד למאי אמר דהי' הנס ע"י כהניך הקדושים יבא הנס מ"מ גם להבין מה שהביא הטו"ז בשם הלבוש אמאי בפורים קבעו במשתה ושמחה ובחנוכה להלל ולהודות כי בפורים הי הצלת נפשות ובחנוכה לא הי' הצלת נפשות כי היונים לא בקשו נפשות רק הכנעה והעברת דת ובטו"ז דחה דבריו דאין זה נכון דהא פירש"י בפ' תצא דגדול המחטיא את האדם יותר מהורגו עיי"ש, ולדעתי יש לומר דהנה נחלקו הרמב"ם ורבינו ירוחם ביו"ד סי' קנ"ז בכל שאר המצות שבתורה חוץ מג' דברים דהדין בהו דיעבור ואל יהרג אם אדם רשאי להחמיר על עצמו דהרמב"ם סובר דאינו רשאי ומתחייב בנפשו ור"י וסייעתו סוברים דרשאי להחמיר על עצמו ומבואר ברמ"א שם דאם הוא אדם גדול וחסיד וי"ש כ"ע מודי דרשאי למסור עצמו על קידוש השם אפי' על מצוה קלה עיי"ש ולפ"ז יש לומר דהנה אמרו חז"ל דהיונים רצו לבטל מישראל ג' מצות חדש שבת מילה ולכאורה יש להעיר אמאי מסרו נפשי' אקדושת השם הא בג' מצות אלו הדין דיעבור ואל יהרג ואיך עמדו בנפשותם לערוך מלחמה מול