עצי חיים על מועדים קנט

וכו' נראה לפרש עפימ"ש אא"ז זללה"ה ביש"מ בהפטורה לפ' תולדות על דברי הגמ' מגילה דף ט"ו אר"א אר"ח כל האומר דבר בשם אומרו מביא גאולה לעולם עפ"מ שכתב בספר אחד דכשאומר דבר בשם אומרו שפתותיו של הצדיק דובבת בקבר דהיינו שמעורר חיות להצדיק וע"כ נחשב להדור והיינו שדרשו אגורה באהלך עולמים דהוי כדר בעוה"ז והנה הבכור שור במס' ר"ה כתב ותורף דבריו דכשהצדיק קבוע במקומו העולם כמחצה על מחצה ואמרינן בפ"ק דקידושין העולם אחר רובו נידן ואיתא בר"ה שם מחצה על מחצה הקב"ה שהוא רב חסד מטה כלפי חסד משא"כ כשהצדיק הוא נע ונד עיי"ש והנה כל החיים מתנועעים תמיד ממקום למקום ואף כשהם בעיר אחת מ"מ ממקום למקום בעולם הוא ולכן באמת העולם נידון אחר רובו ולא כמ"ש הב"ש ז"ל אך אחר המות הרי הגוף בקבר עד עת התחי' וא"כ הוא כמחצה על מחצה רק אז לא נחשב להדור אבל כשאומרים דבר הלכה משמו אז נחשב בין החיים וגם היא קבוע וא"כ מביא גאולה לעולם דכבר הוא מחצה על מחצה ואף אם העולם הם רוב רשעים ח"ו אז ורב חסד וגו' עכ"ד היש"מ ז"ל ובזה פי' אא"ז זללה"ה בייטב פנים לחוהמ"ס הנאהבים והנעימים בחייהם ובמותם לא נפרדו מאתנו כי מנשרים קלו ומאריות גברו לעשות רצון קונם וחפץ צורם היינו להשפיע מתורתם ויראתם לזולתם כדכתיב ה' חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר לכן אנו מבקשים יזכרם א' לטובה להצטרף עם שאר צדיקי עולם היינו אסר הם חיים אתנו עכ"ד ז"ל עיי"ש ובזה נ"ל לפרש המד"ר בפ' תשא עה"פ זכור לאברהם וגו' גפן ממצרים תסיע למה נמשלו ישראל לגפן מה גפן היא חי' ונשענת על עצים מתים כך ישראל הם חיים ונשענים על המתים אלו האבות הוי זכור לאברהם וגו' עכ"ד המדרש ולכאורה יש לבאר אמאי אסמכי' המדרש שישראל נמשלו לגפן בהא שנסעו ממצרים ולהנ"ל י"ל דכאשר נסעו בנ"י ממצרים והוו ניידי ממקומם א"כ יש לחוש שמא ח"ו אין רובם צדיקים והעולם אחר רובו נידון ע"כ אמר המדרש שישראל נמשלו לגפן שנשענים על עצים המתים אלו האבות וע"כ אף שנסעו ממצרים הוי כמחצה על מחצה עבור האבות שהם קבוע במקומם ויצטרפו עם העולם אשר הם חיים להכריע לטוב לנו וז"ש יק' זכות אבות אשר כל חפצם ומטרתם הי' להנחיל לבניהם ולדורתם מתורתם ומיראתם הקודמת לחכמתם ומנועם זיו הדרתם אנו נשפעים בתורה ומצות בכל עת שגור בפינו לכן זכותם יגן עלינו להיותנו על ידם כמחצה על מחצה כיון שהם קבוע במקומם ואז אח"כ נצח ישראל מצרותינו גאלנו שהוא יטה לנו כלפי חסד ברב חסדו כמ"ש חז"ל מחצה על מחצה רב חסד מטה כלפי חסד ומבור גלות דלנו והעלנו כמ"ש ביש"מ בריש פ' שמות דאם ישראל יושבין בא"י כלל ישראל מיקרי קבוע ואין חשש ביטול ברוב אבל לאחר שגלו הוו ניידו עיי"ש ולכן אמר ומבור גלות דלנו והעלנו היינו אף בעת שיהי' ישראל בגלות והוו ניידו עכ"ז לא יבטלו ברוב רשעים ע"י האבות שהם קבוע, וזכותם יגן עלינו

כג) א"י מי א' כמוך וכו' עפי"ד חז"ל ויעבור ה' על פניו ויקרא מלמד שאמר הקב"ה כ"ז שיעשו לפני כסדר הזה אני מוחל להם והוכיחו המפורשים דאין הכוונה על עשיי' ממש כי אם באמירה שיאמרו הי"ג מדות סגי לעורר רחמים דהא שם א' הוא אחד מי"ג מדות ומבלעדו אין א' ולא יתכן עשיי' ובזה פי' מהרמ"ש ואתחנן אל ה' בעת ההוא לאמור וגו' שיהא סגי באמירה בעלמא מה שאתה החילות להראות את עבדך את גדלך ואיתא בילקוט זה מדת טובך ע"ש וזה י"ג מדות של רחמים כדכתיב אני אעביר כל טובי ע"פ דאי אפשר לומר שיעשו ממש דהא מי א' וכו' אשר יעשה כמעשיך וגו' עכ"ד ובזה פי' המפורשים א' הורית לנו לומר דייקא שלש עשרה מדות כלומר ע"י מדת א' הורית לנו שדי לומר היינו באמירה בעלמא עכ"ד וז"ש מי אל כמוך עושה גדולות היינו מי האיש אשר הוא א' כמוך שיעשה גדולות והוא מדת טובו י"ג מדות כמ"ש במדרש ילקוט הנ"ל וא"כ אי אפשר לעשות ממש הי"ג מדות במדת א' וע"כ לומר דגם במה שאומרים תהלת ה' בפה סגי והיינו אביר יעקב נורא תהלות שהוא נורא בתהלות שמסדרים לפניו מדת טובו וגדלו