עצי חיים על מועדים קלד

והמטים עקלקלותם מלשון נטי' אותם שהם מטים עצמם דרך עקלתון קצת היינו שהם צדיקים שאינם גמורים יוליכם ה' את פועלי האון דהא בצדיק שאינו גמור שייך משניתן רשות וכו' וע"כ שלו' על ישראל ר"ל בעבור זה עצמו הוא שלו' על כל ישראל היינו שהם מצילים את הרשעים אפי' אם נתמלא סאתם כדי שלח יספה גם הצדיק בעונם כיון ששייך בהם משניתן רשות וכו' ע"כ יצילו את העדה ושלו' על כל ישראל

לב) אשא עיני אל ההרים מאין יבא עזרי עזרי מעם ה' עושה שמים וארץ ונראה דהנה בגמ' עירובין דף י"ג ג' שנים נחלקו ב"ש וב"ה הללו אומרים הלכה כמותינו והללו אומרין הלכה כמותינו יצאה ב"ק או"א דברי א' חיים והלכה כב"ה ומקשים בגמ' וכי מאחר דאו"א דא"ח מפני מה זכו ב"ה לקבוע הלכה כמותן ומשני מפני שנוחין ועלובין הי' פי' שהי' ענוים ושפלי רוח וקשה להבין אטו מפני שהי' ענוים ושפלי רוח ישתנה עי"ז ההלכה וי"ל עפ"מ שידוע דלעתיד לבא אחר ביאת המשיח בב"א יהי' הלכה כב"ש עי' ר"מ פ' פנחס ובלק"ת פ' תצא הטעם משום דכל או"א דיבר כפי מקומו אלא שהלכה לפי הזמן עכ"ד, והנה א"ז זללה"ה ביש"מ פ' יתרו מביא בשם המפורשים שהקשו בהמדרש עה"ע נכון יהי' הר בית ה' בראש ההרים וז"ל לע"ל יבוא הקב"ה הר תבור והר סיני והר הכרמל ויבנה עליהם ביהמ"ק שנאמר נכון יהי' הר בית ה' בראש ההרים ההרים שהי' כבר והקשו המפורשים הלא השי"ת בוחר בנימוכין כמבואר במס' מגילה ומס' סוטה אמר ר"י לעולם ילמוד אדם מדעת קונו שהרי הניח השי"ת כל הרים וגבעות שבעולם ולא השרה שכינתו אלא על הר סיני ותי' ביש"מ דבאמת ודאי כבוד שמים הוא להיות מקום כבודו והשראת שכינתו ית"ש ברומו של עולם והוא לבושו הנאה לו ה' מלך גאות לבש אך מקודם שנתגלה מלכותו כי בכל משלה רצונו ית"ש להסתיר לבוש הגאות ע"כ בחר לו י' לשכון במקום נמוך אבל לעתיד שיתגלה מלכותו אז יתלבש בלבוש ההדר ובזה מיושב הסתירה עכ"ד ז"ל ולפ"ז י"ל הטעם דהלכה כב"ה עתה קודם ביאת המשיח לפי מה שאמרו חז"ל שהי' לובשין ב"ה במדת ענוה כמדה הנהוג עתה ורצונו ית"ש שיתנהג כעת ההוא על דרך זה כמדת ב"ה אבל לע"ל דלכן יתגאה אמרו לא' יהא הלכה כב"ש שהלכו בזה המדה ונמצא דבאותו מדה שמדדו ב"ש וב"ה מודדין להם שתהא פסק הלכה על פיהם וכמדתם ובזמנם

ובזה יש לבאר הכתוב בפ' שמות מה שאמר משה מי אנכי כי אלך וגו' בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את הא' על ההר הזה דקשה להבין דאם הי' משה קטן בעיניו שיהא הוא ראוי להוציא את ישראל א"כ מהו התשובה מאת השי"ת כביכול כי אהי' עמך דהא אדרבה ע"ז הי' טענתו יותר מה להשיב וכי ראוי הוא אשר השי"ת יהי' עמו גם משה"כ וזה לך האות וגו' מהו האות דמשמע שהוא סימן אשר השי"ת שלחו דהא אות הוא כמו ראי לדבר וא"כ דבר שיהי' רק אח"כ אין זה ראי' על אותו שעה בעת שלא נראה עוד האות, וגם ההר הזה ל"ל דמאי נפ"מ אם על ההר הזה או על הר אחר ולהנ"ל י"ל דהא כבר כתבו המפו' מה שסירוב משה מתחלה להוציא את ישראל כיון שראה משה שעוד לא הי' הזמן מוכשר שיהא גאולה נצחית וישראל יהי' צריכים עוד להיות בגליות אחרים ע"כ לא רצה משה שיגאל אותם בזמן הזה רק שיהא תשועת עולמים עכ"ד ולפ"ז י"ל דמשו"ה אמר משה מי אנכי ר"ל כיון דמרע"ה הי' עניו מאוד מכל האדם וזהו המדה שמשתמש בו הקב"ה עתה קודם הגאולה העתידה ב"ב והבין משה אם תהי' הגאולה על ידו שהוא בעיניו קטן מאוד מוכח דאין זה גאולה נצחית וע"כ אמר משה מי אנכי כי אלך אל פרעה היינו שלא תהי' הגאולה על ידו שהוא עניו ושפל רוח שהוא יוציא את ישראל ממצרים דא"כ לא תהא בזה גאולה נצחית והשיב לו השי"ת כי אהי' עמך היינו כי גם הקב"ה הוא עניו ר"ל במדה זו שיש עמו בדרך ענווה כי גאולת מצרים באמת לא הי' הזמן עדיין לגאולה נצחית וזה לך האות ראי' לדבר שאז לא תהי' גאולה נצחית דהא תעבדון את הא' על ההר הזה היינו על הר סיני שהוא