עטרת מנחם צג

שמה עצים הנצרכים לצורך בנין הבית הלכו שניהם תוך היער. כי במכוון עשה את דבריו עדי ימשיך את הפריץ תוך היער למען ישלם לו שכרו משלם. וכאשר הגיעו רחוק לתוך היער. והבנאי א' כי מזה העץ יהי' כך וכך ויוכל עשות קורה עבה. כך המשיכו מדיבור לדיבור ויצא נגדו בעובי הקורה בטענות שונות ומדד בידיו את העץ ההוא וא' אל הפריץ כי הוא יוכל ג"כ למדוד. והפריץ פשט את שתי ידיו וחיבק את העץ לשער מדת עביו. והבנאי לקח מדת החבל וקשר את הפריץ על עמוד העץ שלו והכה אותו מכת רצח ופצע. וא' לו זה לך האות הראשון כי אם הערל אומר כי הוא עגל. אזי הוא באמת עגל ולא כלב. ועתה הראתיך כחי בפעם הראשון, ועוד אלמד אותך שני פעמים. והערל הבנאי הלך לדרכו. והפריץ נשאר שמה כפות על העמוד ארבעים בכתפי' וקשר מוסרות החבל גנוחי גנח ויליל. עדי כי הלך דרך שמה איזה איש וניתק מאתו החבל. והפריץ בא לביתו עיף ויגע ושכב על ערש דוי ונחלה עד למות. ושאל בעצת הרופאים ויאשו אותו כי אין תרופה למכתו. הערל הנ"ל התחפש א"ע בבגדי חופש ובא שמה העירה. והרעיש בקול רעש גדול כי רופא מומחה בא העירה ורפא ירפא כל החולאים. עדי נתגלגל הדבר בבית הפריץ. וקראו אותו אנא הושיעה נא והפריץ שלם ישלם כל משאלותיך. הרופא בא אל הפריץ. ואמר הסירו כל איש מעלי למען אתבונן על מחלתו ולרפאותו. כי הרופא צריך להיות אכזר ולחתוך בשר הנכאב והנשחת אפ' אם החולה יצעק. עכ"ז אין משגיחין בבת קול. והרופא כי ראה כי אין איש בבית סגר את פתח הבית. ונתן לו מחדש מכת הרג ואבדן והפריץ צעק בקול. ואנשי הבית גם כי שמעו את קולו. דימו בנפשם הלא הרופא גילה לנו זאת מקדמת דנא. כי החולה יצעק מכאב. והרופא הערל א' להפריץ. עתה למדתי אתך פרק שני אז אפויר זאגט עס איזט אקעלבעל זאלסטו וויסען עם איז אקעלבעל ועוד בה שלישיה כי עוד פ"א תראה את כחי ועוצם ידי. הערל הרופא הלך לדרכו. והנרץ גנותי גנת ובוש היה לגלות חרפתו. וכאשר נרפא ממכותיו שת עצות בקרבו לבקשו ולחפשו ולמצוא אותו ליקח מאותו נקם. פ"א בא על היומא דשוקא. והערל הי' ג"כ שמה. וראה את הפריץ בא לפניו בעגלת סוסים נאים. והכירו. אבל הפריץ לא הכיר את הערל. והתחכם הערל ומצא ערל אחר רוכב על סוס קל וטוב המרוץ העמיד אותו וא' לו הא לך צוואנל גער א' ועשה מבוקשי דלוק ורדוף אחר הפריץ הנ"ל. ותעמידהו ותלחוש באזנו אז אפויר זאגט עם איז אקעלבעל איזט עם אקעלבעל. ותרוץ לדרכך ואל תעמוד בכל הככר הזה ואם ירדפו אותך אל תעמוד כלל וכלל רק תרכוב לדרכך. ואל תנוח. הערל עשה כמבוקשו. והפריץ כשמעו דברי הערל הלז דימ' בנפשו הלא הוא הוא. וציוה למשרתו העגלון קום רדוף מהר אחר הערל הרוכב עדי תשיג אותו וציוה עליו כי ירתום סוס אחד ממרכבתו וירכב מהר. המשרת של הפריץ עשה כאשר ציוה עליו אדונו והפריץ נשאר שמה יחידי בתוך מרכבתו והמתין עד בוש. בין כך בא אצלו הערל בעל העגל. ונתן לו מכת לחי וא' לו אני אני הוא ולא אחר וזה לך האות השלישי אז אפויר זאגט עם איזט אקעלבעל. איזט עם טאקע אקעלבעל נישט אהינד. והערל הלך לדרכו וניצח את האדון אין דאס קעלבעל איזט גיבליבען קעלבעל ע"ש:

ועוד הובא הרבה