עטרת מנחם נז

והאנשים שהיו אתו דברו על לבו. וימאן להתנחם עד שאמרו לו אם אתם מחזיקים אותו לרבי הלא ידעתם שיודע מה אתם עושים פה א"כ יש לו צער מצעריכם ואז התנחם ונסע לביתו: ועיין בס' עשר אורות דף ל"ז ע"ב

לנסוע אל המגיד ולא רצה. פ"א סיפר לו כי הרב המגיד לומד עם תלמידים בכל יום שעורין תמידין בגפ"ת. אז בשמעו זאת נתרצה לנסוע אליו לתהות על קנקנו ולהשתעשע עמו בפלפולא דאורייתא. וכבואו שמה ישב בין התלמידים ואז למד הרב המגיד מס' כתובות בפ' הכותב בסוגיא דנחלה הבאה לאדם ממקום אחר ופירש"י שם הבאה לאחר מכאן. ואמר הרב המגיד לפלא בעיני. כי רש"י סותר א"ע בחומש פ' ויצא פי' והנה רחל בתו באה לשון הוה וכאן פי' לשון עתיד. וחשב האברך הנ"ל בלבו אנכי דמיתי שאשמע ממנו פלפולים וחילוקים בחריפות ומה בא זה ללמדני. ומיד הרגיש הרב המגיד ופסק מלימודו ואמר: הנה אספרה לכם איזה מעשה מהבעש"ט: בימי הבעש"ט הי' בעיר מעזביז רב אחד ת"ח גדול וצדיק והי' מתנגד גדול על הבעש"ט וחלק עליו מאד והיה מצער אותו הרבה. והנה הרב הנ"ל היה דרכו בקודש בכל לילה לעשות לו חשבון הנפש מכל מעשיו שעשה ביום ומכל שאלותיו אשר הורה אם כדין וכתורה הורה. פ"א הי' נראה לו שטעה בשאלה א' משאלת נשים והורה שלא כד"ת וייצר לו מאד וירץ תיכף אל בית האשה ההיא להגיד לה שאסורה לבעלה ואולם כבר היה לאחר המעשה ונצטער מאד ומרוב צערו ויגונו לא ידע מה לעשות וכאשר עבר דרך בית הבעש"ט וראה נר דולק בבית נכנס לביתו. וכאשר דרך על מפתן הבית אמר לו הבעש"ט אם לכבודו. נראה שטעה יבוא אלי להטרידני מלמודי. ושאל אותו הרב איך טעיתי ולקח הבעש"ט הגמרא והשו"ע והראה לו שכדין הורה ולא טעה. עכ"ז גם הדבר הזה לא עשה רושם כ"כ על לב הרב להאמין בו. והרגיש זאת הבעש"ט ואמר לו הנה אתם לומדים כעת בסוגיא דר"ח סגן הכהנים ואמר לו הן ואמר לו הבעש"ט. מעולם קשה לי בסוגיא זו מ"ש בגמ' מכדי האי בשר שנטמא בולד הטומאה מאי הוי שני ובשר שנטמא באב הטומאה וכו' שני ושני הוא ומשני הכא בולד ולד עסקינן. ולכאורה קשה הרי במתניתין נאמר בולד הטומאה ואיך קאמר דבולד ולד עסקינן. אך האמת הוא דבשמואל ב' כתי' ולמיכל בת שאול לא הי' לה ולד עד יום מותה ויש שם קרי וכתיב ילד ולד וכתב הרלב"ג דבני' מתו בחיי' וע"כ לא הי' לה ולד רק היו לה בני בנים וא"כ נראה דולד הזי בני בנים. ולכך גם כאן א"ש דבאמת במתניתין קאמר כאן בולד הטומאה שזה הוי פירוש מן ולד ולד דהמקשה סבר שהוא ראשון לטומאה. ובא התרצן לבאר לו דמתניתין קרינן ולד והוי פירושו ולד ולד. וג"ז לא עשה רושם כ"כ בלב הרב. עד שהתחיל לפלפל עמו והראה לו את עוצם חריפתו ובקיאתו ואז נתקרב אליו ונעשה אוהבו. וסיים הרב המגיד הקדוש. גם אנכי עשיתי כן. עתה בוא ונלמוד הגמרא ואראך את זרוע עוזי. והתחיל לפלפל עמו ונמשך הפלפול ביניהם ערך ששה שעות עד שהאברך הנ"ל נתפלא מאוד מגודלו ונתקרב אליו. זאת שמעתי מאיש א' ששמע זאת מפי ת"ח אחד בפה ששמע בעצמו מפי האברך הנ"ל עכ"ל: