עטרת מנחם נד

אמר על הגה"ק ההפלאה זי"ע: שבע שנים הניח ראשו בג"ע ועשה ספרו ההפלאה עכ"ל

קנג) כ' ש"ב הרב הגאון מ' שמחה שליט"א גילערנטור אבד"ק קלימנטוב: שמעתי מזקיני הגה"צ מ' מאיר יהושע זצ"ל אבדפ"ק. שהה"ק ר"א מליזענסק הקפיד שלא יבוא אל ביתו מי שהוא מלובש בבגדי צמר. ומחמת רוב הבאים ומשכימים לפתחו ממקומות שונות. המלובשים בבגדי צמר ובכובעים שאינם מיוחדים לאחב"י. שג"כ הקפיד עליהם הי' תמיד מונח מלבוש מיוחד וקאפליש. בבית החיצון. שכאו"א שרצה לכנוס אל הקודש פנימה. הוכרח ללבוש המלבוש המיוחד והקאפלוש בבואו אל הקודש עד צאתו. וכשבא רבינו הקדוש הרבי ר' מענדלי מפריסטיק. ומרימנוב. בפעם הראשונה לליזענסק. ויען שהיה מגורו באונגרין הי' מלובש בבגדי צמר ולא ידע מהפקודה ללבוש המלבוש המיוחד ונכנס לחדר הקודש פנימה להרר"א במלבושיו,. והרה"ק מהרר"א לא הקפיד עליו אדרבה קבלהו בספ"י. והושיבהו אצלו בחיבה נפלאה ושמח עמו עד מאוד. ב"כ ובין כך נתוודע להמשמשים שאיש זר נכנס לקודש פנימה בבגדי צמר ויען כי לא הרהיבו עוז בנפשם לכנס. כי יראו לנפשם שלא יקפיד עליהם הרבי על שלא השגיחו ע"ז מקודם. ע"כ ספרו זאת לפני בנו הה"ק מה"ר אלעזר. ותיכף הלך בנו לחדר קדשו. וראהו יושב אצל אביו ורמז לו בחשאי שילך עמו החוצה. וכוונתו היה להלבישו כנ"ל. והרגיש אביו הה"ק ברמיזותיו ואמר לו בזה"ל. לאזיש. לאזיש. מה תרצה מהיהודי הזה. הלא תראה כי ניצוצות של אש פורחים ממצחו. שמעתי בל"א לאזיש לחזיש וואס ווילסטו פין דעם יודלי. פונקען פאיער פליהען איהם פין שטערן. והיה אח"כ מתלמידיו המובהקים זי"ע עכ"ל ועיין בס' אהל אלימלך אות קע"א: ועיין בראש ס' תורת שמואל עה"ת מהגה"ק מ' שמואל אבד"ק ווארקי. אפטא זצ"ל. בהסכמת אאמו"ר הגה"ג שליט"א. שסיפר מהגאון המחבר הנ"ל שהי' בימי בחרותו תלמיד הגה"ק ר' עקיבא איגר זצ"ל. והיה לבוש במלבושי צמר כדרכי האשכנזים. וכאשר נעשה חסיד ונסע לקאזניץ. ובהיות כי החסידים בעתות האלו לא היו לובשים בגדי צמר מחשש איסור. הפשיט מעליו מלבושי צמר ולבש בגדי משי. וכאשר בא עוד פ"א לפוזנא. שאל אותו רבו הגרע"א מאיזה סיבה נעשה חסיד ולבש בגדי משי והשיב

החמיץ ונעשה מין ח"ו ויקרע את בגדיו ויקרא אל אבל שבעת ימים כאשר עושין על מת רמ"ל. בנו הרב הנ"ל. כאשר כתב איזה מכתבים לאביו ולא השיג מאתו שום מענה נצטער מאד ע"ז וישם לדרך פעמיו לעיר לינסק לראות את שלום אביו וב"ב. ואולם אביו לא הניחו לבוא הביתה. והר"ר מנחם מענדיל הנז' בכה ויתחנן לו מה פשעי ומה חטאתי. ואולם הוא באחת ומי ישיבנו ולא רצה לראות את פניו עד אשר נודע לו ע"י האנשים המקורבים אליו סיבת כעסו עליו ואז כתב אליו הסיבה אשר הניעתהו לתת הסכמתו על הספר הנז' ובקושי גדול נתרצה לו ונעשה שלום ביניהם עכ"ל. ונפלאות מדובר מהחזן הקדוש מזאסלב ז"ל בס' דברים ערבים ח"ב דף פ'. פ"א ע"ש באורך: