עטרת מנחם מו

חוזר על האלפסי ולמדתי בהתמדה גדולה ביז עם האט זיך געמאכט אשוים אויף דעם מויהל ובא אלי הרב אלפסי ולמד עמי. זה שמעתי מפי ידי"נ הרה"ג מוהר"א יעקב יוסף שליט"א אבד"ק יאשניצא. ועפ"י המעשה דלעיל שאמר על עצמו שהוא הרמב"ם א"כ הרי הרמב"ם הי' תלמיד הר"י בן מיגאש. והר"י בן מיגאש הי' תלמיד האלפסי. ועי"ז בא הרב אלפסי ללמוד עמו שהי' תלמיד תלמידו: (ועיין לעיל אות ט"ו)

קמו) סיפר לי הרה"ג אבד"ק יאשניצא הנ"ל כי גיסו של אביו הרה"צ בעל רביד הזהב שמו ר' יצחק מאנעם מרוחנוב הי' מסחרו עם פשחן (לאווינט) שהי' מוכר הסחורה לעיר פעסט וזה היה אז מסחר גדול. והר"ר מענדלי לא הי' דעתו נוחה ממסחר הזה מאיזה טעם כמוס. והיה מדבר תמיד ממסחר זה. וגינה אותו מאוד והי' מרגלא בפומי' לומר כי מסחר זה יחדל מלהיות לו אורח בעולם. פ"א בעש"ק הכין ר' יצחק שלש עגלות טעונות עם פשתן להוליך במוצאי שבת לעיר פעסט. ובש"ק בסעודה שלישית בישבו על השלחן הטהור של הרה"ק רמ"מ הנ"ל ובשמעו כי הר"ר מענדלי מגנה מאוד את המסחר הזה נפשו נבהלה מאוד כי הוא הכין שלש עגלות עם פשתן להוליך לפעסט והרבי אין דעתו נוחה ממסחר הזה ומה יעשה עם הסחורה. כה חשב בלבו ואחר ההבדלה נכנס אל הרבי רמ"מ וישפוך לפניו את מרי שיחו ויאמר לו הרבי: גייא דיא נער ניכט אללע מאהל איז שלש סעודות

קמז) פ"א בא אל ר' יצחק מאנעם הנ״ל מרומנוב סוחר גדול מעיר פעסט שהי' לבוש בגדים קצרים כדרך אנשי המדינה ההוא ויספר לו ר' יצחק כי יש בכאן רבי שהוא צדיק גדול ויפצר בו לילך עמו אל הרה"ק הנ"ל. וילך עמו. ויהי אך דרך הסוחר על מפתן הבית וישאל אותו הרבי. האם אתה לובש ציצית ? ויאמר לו הן. ויאמר לו פעם שנית. אני שואל אותך אם אתה הולך עם ציצית ויאמר לו ג"כ הן. וכן שאל אותו פעם שלישית. ויצו הרה"ק אל משמשו לבדוק אותו אם יש לו ציצית. ויבדוק אותו וירא כי הוא לבוש עם לייבצידעקיל קטן מאד כדרך האנשים ההם. ויאמר לו הרה"ק אין זה נקרא ציצית. החוב נטל על כל איש יהודי להיות לבוש עם טלית קטן ארוך שיגיע עד אות ברית. ואספר לך גודל הכח של אותה מצוה. בילדותי הי' טבע שלי לילך רגלי אל הרבי ר' אלימלך זי"ע. באם הדרך פגעו בי נערים שובבים הרועים בשדות אין האבין מיט מיר גיטשעפיט. ואחזתי. את הציצית בידי והראיתי להם ומיד נפל עליהם אימתה ופחד וינוסו לנפשם. שוב בשנים שאח"כ הי' טבעי שהייתי נוסע על עגלה להרבי ר' אלימלך. פ"א נסעתי על עגלה ובאם הדרך פגע בי מרכבה רתומה לארבעה סוסים ושר גדול היה יושב בה והשביל הי' קצר מאד והתחיל השר לצעוק דאס איך זאל מיידין דען וועג ולקחתי הציצית בידי ונענעתי עמם ומיד צוה השר להעגלון לחזור לאחוריו מגודל הפחד והבהלה אשר נפלה עליו. ועתה הידעת כמה גדול כח המצוה של הציצית. ותיכף שלח לקרוא את החייט שלו מו"ה ליב ואמר להסוחר שיתן לו מעות לתפור בעבורו טלית קטן ארוך עם ציצית נאים והלביש אותו בו

קמח) פ"א בלילה בעת אשר הרה"ק הנ"ל ישן בחדרו ומשמשו