עטרת מנחם לה

הכפרים מכל סביבות העיר רומנוב לבא על ש"ק להה"ק ררמ"מ ז"ל. ובליל ש"ק לא אמר להם ולא דיבר מזה אך ביום המחרת בסעודה שני' והי' אז שבת פ' בשלח פתח הרה"ק ואמר להם אתם בני הכפרים באתם אלי להתפלל בעדכם שיהפך לבב המלכות ושריו עליכם לטובה ויבטלו הגזירה מעליכם. דעו כי מאת ד' היתה זאת ונתן בלב המלכות ויועציו להדיחכם ולגרש אתכם מהכפרים כי מלבד שאתם מבלים זמנכם וימיכם ושנותיכם בכפרים ולא תדעו מתפלה בציבור כל ימות השנה עוד רעה חולה מזה שתתללו את יום השבת ולא תשמרוהו כהלכתו. וכל היום תבלו בהבלי הבלים ולא תשבתו ביום המנוח אתם ועבדיכם ואמהותיכם וכל בהמתכם ואם תשבו בקרב ישראל בעיירות או אז תרצו את שבתות וי"ט והיו לכם הימים האלו למשמר לעסוק בעבודת ד' איש כפי השגתו כלל עדת ישראל. מיד געו כלם בברכי' ואמרו כל אשר יצוה רבנו הקדוש נשמור לעשות ונקבל ע"ע ואך ישא בעדנו רנה ותפלה לבטל מעלינו גזרה קשה הלזו. ענה ואמר להם הרה"ק העצה טובה לפניכם שתקבלו עליכם ועל ב"ב לשמור את יום השבת כהלכתו אז יהפוך ד', את לבב המלכות ושריו עליכם לטובה. והביטו וראו כי לא מלבי אני אומר לכם כי אם כן כתוב בתורה הקדושה שבו איש תחתיו כלומר שבו מלשון שבתון שבו איש תחתיו לשמור את השבת כמצווה עלינו אז אל יצא איש ממקומו. ואיש על מחנהו ואיש על דגלו תשארו לבטח ואין מחריד (בס' מבשר טוב פ' בשלח)

קיח) סיפר לי הרה"צ מ' נתן יהודא זל"ה בכפר א' סמוך לעיר ראפשיץ דר שמה איש תם וישר מחזיק האוראנדא והי' עני ואביון ולא מצאה ידו לשלם דמי השכירות משנה א' וישלח לו האדון כי ישלם לו המגיע ואם לא אז לא יראה בגבולו ולא יהין לבוא בבקשות ותחנונים כי בבואו ריקם לבקש על נפשו ייסר אותו בעקרבים. כשמוע האיש את הדברים האלה לא ידע לשית עצות בנפשו וילך שחוח לק' ראפשיטץ להרה"ק מהרר"נ זצ"ל ושפך לפניו מרירותו וכי לא יוכל לילך ולבקש ממנו חנינה כי בבואו שמה יענשו אותו במכות אכזריות על הספסל. ויאמר לו הרה"ק מנע רגליך מבית האדון וד' ישלח לך עזרה מקודש ואל תמסור גוך למהלומות ויבא לביתו ויספר דברי הה"צ אל ב"ב ויאמרו לו ומה תעשה ליום פקודה כי עוד מעט ישלח מלאכיו הרעים ויגרשנו נועצו יחדיו כי יסע להרה"ק ר"ר מנחם מענדילי זצ"ל לרומנוב וכבואו שמה והציע את מרי שיחו לפני הרה"ק ויענהו מה הרעש הגדול הלזה לך ובא אל האדון לחלות פניו בתחנה ואם יצוה להכותך ד' או ה' הכאות מזה לא תחלה ולא תמות ואח"כ ייטיב לך. ונפטר האיש והלך לדרכו ויספר הדברים לב"ב ואמרו כולם כה תעשה והלך אל האדון וכראות האדון אותו צוה להכותו ה' הכאות על הספסל ולא שמע לקול בכייתו אחר הראשונה והשני' עד גמרם חמשה הכאות אז ישב לו בפנות הבית ובכה גנח וילל והאדון בשמעו לקול בכייתו נהפך לבבו ונתחרט על אשר צוה להכותו כי מה יעשה האומלל הזה אם אין לו כ"א רוחו וגוייחו וד' נתן חנו ויתנהו לרחמים בעיני האדון ויקרא אליו ויאמר לו הנה מה שחב אתה לי מכבר אמחנו מספרי ומכאן והלאה חושבנא ובעד החמש הכאות אוסיף לך לתת חמש קלאפטיר עצים מדי שנה בשנה וגם מגרש לרעות בהמתך. והלך לביתו בשמחה וחיש מהר נסט