עטרת מנחם ג

ושוב בשנת תנ"ח עמדו למנין ביריד יערסלאב בחודש חשון בהתאסף גאוני ארץ המאורות הגדולים אב"ד דד"א וכו' והאלופים רוזנים ראשי ומנהיגי דד"א והכריזו בבתי כנסיות והחזיקו התקנה הנ"ל. וכה דבריהם

אזנינו הכבד משמוע צעקת הבריות שצועקים חמס וגזל על הענין רע שנהגו בני אדם לענות בו מחדש זה כמה שנים חדשי' מקרוב באו לא שערום אבותינו שבכמה קהלות נשתרבב המנהג הרע והביש ליקח מעות קבורה כרצון איש ואיש בלי קצבה וחמס קם למטה רשע ואין קץ לעונם שגוזרים החיים והמתים והיורשים מתנונים והולכים ודלים ולא שמים יראת ד' על פניהם לבלתי יחטאו. ואחרון הכביד שמעכבים קבורת המתים להלין קבורתם שלא לכבודו ומבזים ומנוולים המת ועושים רעות שתים שהם הרבה ואינם חשים לא ליקרא דחיי ולא ליקרא דשכבי. ומפני הכבוד מעטנו סרחונם בזה בכן על העבר הוכרז פה בחיל בתוך המון חוגג ביומא דשוקא בכל בת"כ כרוז גדול ונורא מאד וצוינו לחקוק אותו בעט בפנקס דד"א למען יהי' למשמרת לעון מזכרת אשר כל שומעיו תסמר שערות ראשו. ולהבא פסקנו בתוקף פסק דין באיסור גמור בכל איסורי דאורייתא ליקח מעות קבורה יותר ממאה וחמשים זהובים אפילו פרוטה אחת אפילו ממופלג שבעשירים וידוע ומפורסם רוב עשרו ומן עניים ובינונים ועשירים קטנים יעיינו להתנהג באימה ובירא' ובחסד ויפקחו בענין כמבואר בתקנות דד' ארצות שנעשו שנת תמ"ג לפ"ק ואינם רשאים להורות שום היתר מהקהל שלוקחים מחמת מסים ונתינות או מחמת מקום מעולה שבקברות ורשות ניתן להיורשים להוציא הגזילה שיקחו מהם יותר מהקצב כנ"ל אפילו בעש"ג ולהציל עצמו בכל מיני הצרות ובקנס מאה אדומים מכים כל העובר וק"ו בנו של ק"ו שאסור לעכב את המת יותר מדאי מחמת שום ענין בעולם בעונשים הנ"ל וכו' ע"ש עכ"ל אאמו"ר הנה"ג שליט"א. ובודאי לא ידעו מזה אנשי ק"ק חמערניק בלוקחם ארבעה אלפים רו"כ עבור מקום קבר של אא"ז המנוח הר"ר פיבל ז"ל מפיעטרקוב בקיץ תרל"ט. שנפטר במרחץ באסק גליל הנ"ל. והובל שם לקבורה. וד' יכפר

ואשא כפי אל ד'. אתה האל פלאות עשית עמדי. תברך חילי ופועל ידי תרצה. תתן לי אומץ ללמוד וכו' א"ד אדם מועט לעולם המצפה להרמת קרן תוה"ק כו"ח יום ה' ב' סיון מת"ר לפ"ק פה זגיערו

הצעיר אברהם חיים שמחה בונם מיכלזאהן בן לאאמו״ד גאון ישראל אבד"ק פלונסק שליט"א: