עמודיה שבעה פט

מבואר בדברי פה קדוש האר"י זללה"ה שהראיה היא מצד הדין והגבורה ופועלת רע כמשרז"ל נתן עיניו בו ונעשה גל של עצמות סי' לדבר ראיה מנין גבורה וזהו טעם הפסוק רק בעיניך תביט ושלמת רשעים תראה שלא תצטרך לשום פעולה להמית הרשע אלא בעיניך תביט בו ולכך בא הכתוב גם פה לרמז זה ואמר וירא כי אין איש ויך את המצרי שראה והתבונן בו ובפרצופו וראה שאין צדיק יוצא ממנו כדרז"ל ובאותו ראיה ויך המצרי והרגו. ורז"ל אמרו בילקוט תהלים וירא כי אין איש איש לא ראה אבל מלאכים ראה ונמלך עמהם והרגו בדין וקשה אחרי שנודע מדברי הזוהר והאריז"ל שמשה איהו הבל שנהרג ע"י קין והמצרי הוא קין ובא משה לנקום נקמתו והרגו וא"כ למה נמלך במלאכים ומאי והרגו כדין שהרי גם בלא נמלך היה כדין. וביאור הענין כי יש ליישב תחילה הפסוק הנ"ל דקשה מאי ויפן כה וכה וכי משה היה צריך ליראות מפני ב"א אבל דע שאיתא בס' התגין וז"ל ויצא קין מלפני ה' מב"ד ש"מ יצא חייב כי מלאה"ש נשאו ונתנו בדינו ומקצתם אמרו ה"ז לא ראה לפניו עונש רציחה ואין חייב מיתה כי זדונו הוא כשוגג ושוגג גולה לפני ה' ומקצתם אמרו יותר הוא ממזיד כי לא היו ב"א מרובים בעולם וגם הבל שהיה מיעוט מן המיעוט ג"כ הרגו ויצא חייב בדינו נ"ל שזש"ה ויפן כה וכה ר"ל משה כשבא להרוג המצרי שהוא קין שהרג את הבל לא הרגו מיד אלא ויפן כה וכה שנטה דעתו לכאן ולכאן שראה שיש בו צד לחיוב משום שהוא כמזיד והיה בו ג"כ צד לפטור שהוא שוגג משום שלא ראה עונש רציחה ושוגג אין חייב מיתה אלא גולה וכבר גלה הקב"ה את קין כמש"ה הן גרשת אותי וגו' אבל אחר שנתיישב בדעתו וראה כי אין איש דייקא שראה סברא זו שאין איש ר"ל שבאותו שעה שהרגו לא היה איש בעולם אלא אביו והוא ואחיו הבל וגם אותו הרג וא"כ הוא יותר ממזיד ובודאי חייב מיתה לכך ויך המצרי וזהו ג"כ ביאור מדרש הנ"ל כי גם רז"ל הבינו פשט המקרא כמו שכתבנו אלא שבאו בצח לשונם לבאר וליישב קושיא גדולה כי פן יאמר האומר אחר שהי' סברא לכאן ולכאן מה ראה לתפוס סברא זו יותר בי יחיד אין לו הכרע ובפרט בדבר שהוא נוגע בו אין אדם רואה חובה לעצמו לכך באו כמתרץ ואמרו מלאכים ראה ונמלך עמהם והרגו כדין ר"ל אחרי ששני דיעות וסברות האלה היו נושאים ונותנים בו מלאכים כבר בזמן שהרג קין את הבל ויצא כבר דינו על ידיהם לפיכך בא משה לימלך במלאכים ושאל איך יצא דינו וכאשר אמרו לו שיצא דינו שהוא חייב מיד הרגו כדין דייקא ר"ל שהרגו כדין שיצא כבר ממלאכים שהוא חייב גם עתה הרגו מטעם זה אבל אם לא היה רואה המלאכים בודאי לא היה מכריע בינו לבין עצמו אע"פ שהיה דעתו נוטה אל האמת אחרי שאין אדם רואה חובה לעצמו. והנה בזה נבא אל כוונת יתרו שכאשר שמע בנותיו אומרות איש מצרי הצילנו אמר ואיו למה זה עזבתן את האיש קראן לו ויאכל לחם וארז"ל ישא אחת מכם לשין נקיה דברה תורה וקשה היאך ראה וידע שמשה ישא בתו. והנה כבר בארנו דבר זה והנ"ל בעמוד פחד יצחק סי' י"א ע"ש גם עתה יבוארו בקיצור ולהבין זאת נקדים לבאר משרז"ל בפסיק אני חותנך יתרו בא אליך ואשתך ושני בניה צא בגיני ואם אין אתה עושה בגיני עשה בגין אשתך ואם אין אתה עושה בגין אשתך עשה בשביל בניה וקשה למה יעשה בגינו או בגין אשתו או בגין בניה קושיא זו לבד י"ל ע"ד משרז"ל ויואל משה שנשבע לו ליתן בן ראשון לע"ז כי משה ידע שיתרו יתגייר ולכך כאשר בא יתרו להתגייר חשב פן לא יקבלו משה ולכך א"ל עשה בגין בניה כי נשבעת ליתן לי בן אחד לע"ז וטעמך הי' שידעת שאבוא להתגייר לכך עשה בגינם שלא יבואו בין עובדי ע"ז ונקט בניה לשון רבים כי מבן אחד יוצאים בנים הרבה כנודע. וכדי לבאר שאר הספיקות נקדים לבאר מאמר נפלא ברבה פ' וזאת הברכה וז"ל מי יעלה בהר ה' זה משה שנא' ומשה עלה אל אלהים ומי יקום במקום קדשו שנא' המקום אשר אתה עומד עליו אדמת קודש הוא נקי כפים שנא' לא חמור אחד מהם נשאתי ובר לבב אר"י אפי' הדיוט אם אומר לחבירו כזה גנאי הוא לו ומשה אמר למה ה' יחרה אפך וכו' אשר לא נשא