עמודיה שבעה פב

ראוי לצאת מאבי ונגזר לצאת על ידי יוסף הוא איננו שלא יבא לעולם נקט ילד לשון יחיד כי היו ראוין מנשה ואפרים להיות תאומים כנזכר לעיל ונודע מה שאמרו רבותינו ז"ל שתאומים הם גוף אחד מטיפה אחת שנחלקת לשנים וזש"ה למען הצילה אותו מידם להשיבו אל אביו וקשה פשיטא היה שב אל אביו אחר ההצלה ולפי דרכינו ה"ק למה נתן נפשו להצילו כדי להשיב אבידה גם לאביו כי מאביו נחסרו שני נשמות ועתה בהצלתו רצה להשיב גם אבידה שנאבדה כבר לאביו ולכך אומר שם הכתוב וישב ראובן אל הבור וארז"ל מלמד ששב אל שקו ואל תעניתו על שבלבל יצועי אביו והקשינו לעיל מאי שב דמשמע שהפסיק בנתיים ולפי זה ניחא שבאמת עשה ראובן תשובה תחילה אלא שלא היה תשובתו חמורה כל כך כי לא היה העון גדול אחרי שידע שסוף כל סוף יבואו הנשמות ע"י יוסף וכאשר עשה תשובה לפי שיעור הפגם הזה פסק אבל כאשר בא אל הבור וראה שיוסף איננו וסבר שהוא נאבד ראה למפרע שלא הספיקה תשובה ראשונה לפגם גדול כזה לפיכך מיד שב אל שקו ואל תעניתו וחזר לעשות תשובה לתקן כפי הפגם של עכשיו והכי קאמר קרא וישב ראובן אל הבור וגו' ר"ל מי גרם ששב ראובן אל שקו ותעניתו לפי שבא אל הבור ראה שאין יוסף בבור ועל ידי זה נודע לו שחטאו בבלהה גדול מאד ולפיכך חזר לשקו ולתעניתו וז"ש יעקב לראובן כשהוכיחו במעשה בלהה כי עלית משכבי אביך אז חללת יצועי עלה וסמך ליה שמעון ולוי אחים וארז"ל אחים הייתם לדינה ולא ליוסף שמכרתם אותו וקשה מה ענין זה למעשה בלהה ומאי לשון עלית משכבי אבל ביאור הענין הוא ע"ד מ"ש וה"ק כי עלית סלקת ור"ל באמת חטאך בבלהה אינו חטא כל כך אלא עיקר חטאך הוא שסלקת משכבי אביך שאותו משכב שהיה ראוי לצאת מאביך נסתלק עד שבא יוסף ולקח אסנת וז"ש משכבי לשון רבים ר"ל לפי האמת היה ראוי להיות משכב אחד כי הרי אפרים ומנשה היו ראוים לצאת תאומים מאביך אבל כאשר עלית וסלקתו ליוסף נעשה אז משכבי שני מושכבים כי אז יצאו זה אחר זה וא"ת למה לא עלו לגן. עדן עליון ולמה באו ליוסף לכך אומר אז חללת יצועי עלה דייקא ר"ל שנתחללו מלעלות כו' נתגשמו בזה העולם וגם חללת הוא מלשון חילוף כמש"ה חלל ממלכה ושריה ור"ל שיצועי עי"ז נתחלף ובא ליוסף ולפיכך שמעון ולוי אחים שהייתם אחים לדינ' ולא ליוסף שמכרתם אותו ר"ל מעשה בלהה גרמה ג"כ ששמעון ולוי מכרו את יוסף כי אם לא היה מעשה זו היו מנשה ואפרים יוצאים ממני ולא היה גם ירבעם יצא מיוסף ובודאי לא היה המכירה הזו כי כל עיקר השנאה לא היתה אלא בשביל ירבעם שראו שעתיד לצאת ממנו והנה אחי המעיין אל יהי למשא אריכות דברינו כי יש ארוכות שהם קצרות ומעתה בא וראה מכל מה שדברנו למעלה וכל הסברות והחילוקים כל זה היה הוויכוח בין איוב וחבירו ולמען לא נאריך באריכות דבריהם נעתיק אותם בתכלית הקיצור כל מה ששייך לענינינו ואפילו שיש שם עוד פסוקים ביני לבינו הם יתבארו מאליהם מתוך דברינו אלה ואלו הם בסי' י"א ויען צופר הנעמתי ויאמר הרוב דברים לא יענה ואם איש שפתים יצדק וגו' ותאמר זך לקחי וגו' ואולם מי יתן אלוה דבר ויפתח שפתיו עמך ויגד לך תעלומות חכמה כי כפליים לתושי' ודע כי ישה לך אלוה מעונך החקר אלוה תמצא אם עד תכלית שדי תמצא גבהי שמים מה תפעל וגו' ע"כ ובסי' י"ב ויען איוב ויאמר אמנם כי אתם עם ועמכם תמות חכמה גם לי לבב כמוכם וגו' שחוק לרעהו אהיה קורא לאלוה ויעניהו שחוק צדיק תמים ע"כ. ובסי' י"ג אמר איוב ואולם אתם טופלי שקר וגו' מי יתן החרש תחרישון ותהי לכם לחכמה שמעו נא תוכחתי וריבות שפתי הקשיבו הלאל תדברו עולה ולו תדברו רמיה הפניו תשאון אם לאל תריבון ע"כ. ובסי' ט"ו אמר אליפז התימני לאיוב הבסוד אלוה תשמע ותגרע אליך חכמה מה ידעת ולא נדע תבין ולא עמנו הוא וגו' מה יקחך לבך ומה ירזמון עיניך כי תשיב אל אל רוחך והוצאת מפיך מלין מה אנוש כי יזכה וכי יצדק ילוד אשה וגו' אחיך שמע לי וזה חזיתי ואספרה אשר