עמודיה שבעה עח

שבאבידת יוסף שנסתר בנין שלמטה נסתר חס ושלום גם למעלה מי"ב צירופי שמות הוי"ה אחר שי"ב בניו היו נגד י"ב צירופי שם הוי"ה וז"ש נסתרה דרכי מה' נסתר ה' דייקא מלשון סתירת הבנין שחשב יעקב שע"י דרכו למטה שנסתר בניינו מבניו נסתרה ונפרצה ח"ו גם מה' ר"ל משם ה' מצירופי המכוונים ממש כנגד בניו ואם לא נסתרה למעלה אלא בנייני שלמטה נסתר ונפרץ וא"כ מאלהי משפטי יעבור מאלהי דייקא ר"ל עכשיו אני רואה שאין לי משפט אלוה בתחתונים כי עד עכשיו הייתי סבר שאני אלוה בתחתונים עם י"ב בניי שהם נגד י"ב צירופי הוי"ה אבל אם יהיה הדבר שלמעלה לא נפרץ ונסתר מבנין אלא מבנייני ודאי אין לי מעתה משפט אלוה שהרי הסתר בנייני מכחיש הדבר וז"ש יעבור לשון עתיד ר"ל שמעתה יעבור והסוף יוכיח גם על התחלה כנזכר והנה בדבר סתירת בנין למעלה טעה יעקב שנסתפק בו כי ודאי היה לו ללמוד שאע"ג שנסתר בניינו למטה לא נסתר בניינו של הקב"ה ח"ו למעלה כי אפילו שקראו הקב"ה אלוה בתחתונים אפשר שבשביל שעה אחת כל זמן היותם י"ב בניו קיימים ולא שיהיה השם הזה לעולם כי הקב"ה חי וקיים לעולם מוכרח גם שמו להיות לעולם אבל יעקב הוא בשר ודם העובר ועוד מזה היה ללמוד לו שלא נסתר בנין של מעלה שהרי בנין שלמעלה הוא י"ב צירופי שם הוי"ה שהם מסתעפים שנים עשר מזלות ברקיע וכל מזל הוא יונק משם אחד של י"ב צירופי שמות הוי"ה כמ"ש שם החסיד הנ"ל ואם היה ח"ו נסתר בנין שלמעלה אחד מי"ב שמות בודאי היה חסר ברקיע מזל אחד כי בהסתלק השורש בהכרח הוא שמסלק גם הענף וא"כ יעקב אעפ"י שנעלמו ממנו הי"ב צירופים ולא ידע אם הם בשלימות אחר שהם נעלמים מעין כל חי ואינם נראין לעין לפי שהם כל אחד ואחד עולם בפני עצמו כמו שיבא לפנינו בסימן הזה מכל מקום היה לו ללמוד ממה שהעין רואה הי"ב מזלות שברקיע שהם עומדים בפרהסיא ואם הענפים קיימים כל שכן הוא שהשורש שלהם שהם י"ב צירופי שמות הוי"ה קיימים ונ"ל שבזה הוכיחו הקב"ה ע"י נביא ואמר לו ואל מי תדמיוני ואשוה יאמר קדוש וגו' כל הפסוקים שזכרנו לעיל והכי קאמר ואל מי תדמיוני אל מי יש לי לדמות ואשוה יאמר קדוש ר"ל אע"פ שאני משוה את עצמי לאיזה דבר כמו ליעקב שקראתיו אלוה להיות אלוה בתחתונים כמו בעליונים מ"מ אין לו דמיון והשואה אליו לומר שכמו שאירע ליעקב שנאבד יוסף אירע ח"ו גם לי שנסתר צירוף אחד מי"ב צירופים וא"ת מאן מוכח לכך אומר שאו מרום עיניכם וראו מי ברא אלה ר"ל אלו הי"ב מזלות שברקיע ולפי האמת המוציא במספר צבאם שהרי הם במספרם י"ב כמו שהיו תחלה וא"כ ודאי הוא שגם י"ב שמות קיימין וכל כך למה ואומר לכולם בש"ם יקרא ר"ל שהרי לכל אחד יש שם אחד מי"ב צירופי שמות וכולם כלולים בשם הויה וא"כ אחר שהם קיימים ודאי גם השמות קיימים מרוב אונים ואמיץ כח איש לא נעדר ר"ל בזה יוכל אתה לראות שמרוב אונים שהקב"ה שהוא רוב אונים ואמיץ כח ממנו אי"ש לא נעד"ר דייקא כמו גבי יעקב שנעדר ממנו איש זה יוסף שנאבד ונעדר ממנו וא"כ למה תאמר יעקב נסתרה דרכי מה', ר"ל איך עלה על דעת יעקב לומר כזאת ולחשוב שבהסתר בניינו נסתר ח"ו גם בנייני לפי שהוא אלוה בתחתונים שהרי היה לו לראות ולהסתכל בזה ולא לומר כזאת כי אין לו דמיון לי אע"פ שאשוה לו בקריאת שם אלוה וכל שכן שאין לי דמיון עם מי שאינו שוה לי בכל ענין ולכך נקט כפל תדמיוני לאחרים ואפי' לאותו שאשוה מ"מ אין לי דמיון ועוד הלא ידעת אם לא שמעת אלהי עולם ה' ר"ל שאני חי וקיים לעולם ומי בכל הברואים שלא ימות ויעבור מן העולם וא"כ איך עלה על דעת לדמות אותי לברואיי וא"כ לא היה לך לומר נסתרה דרכי מה' כי אפי' שנסתר הבנין אצלך אצלי הוא קיים כי הוא חי וקיים לעד והנה בזה נבא אל כוונת המד' שהתחלנו רק נבאר תחילה הפסוק בפ' ויחי שאחר שבירך יעקב כל השבטים כתיב כל אלה שבטי ישראל שנים עשר וזאת אשר דבר להם אביהם ויברך אותם איש אשר כברכתו בירך אותם ואמרו בזוהר