עמודיה שבעה עה

לגזור על יוסף כדרך האב הגוזר על בנו והוא מקיים בעל כרחו שלא בטובתו אלא הענין היא כי מקשה בזהר בפ' זו כיון שראה יעקב שבניו יהיו משועבדין בגלות במצרים לווה לא נקבר שם שיגין זכותו על בניו והא כתיב כרחם אב על בנים ואיה רחמנתיה ותירץ שלשה תירוצים וזהו האחד מהם כי ראה יעקב שהקב"ה בעצמו יהיה עמהם ואין הגנה גדולה מזו והטעם שהיה שם השכינה בלי פיסוק משום שגדרו עצמן מן הערוה וכמו שאמרו רבותינו ז"ל שרה ירדה למצרים וגדרה מערוה ובזכותה גדרו כל הנשים יוסף בא למצרים וגדר עצמו מערוה ובזכותו גדרו כל האנשים ונודע מה שאמרו רבותינו ז"ל בכל מקום שזנות שכיח אין השכינה שם כמו שאמר ולא יראה בך ערות דבר ושב מאחריך וכמו שאמר בזהר ויקרא עמוד ז' וח' שלכך בא הקב"ה בעצמו למצרים והוציאן מה שאין כן בגלות בבל כי בגלות בבל פרצו בזנות נשים נכריות אבל במצרים לא נפרץ אחד מהם בזנות וכבר זכרנו שכיון שנתגלה דמות דיוקנו של אביו ומיד כשזקף יוסף עיניו וראה דמות דיוקן אביו ברח יוסף וזה שאמר יעקב אם נא מצאתי חן בעיניך אל נא תקברני במצרים בעיניך דייקא רצה לומר כאשר זקפה עיניך וראית אותי וברחת אם אותו השעה מצאתי חן בעיניך שחסת על כבודי ולא חזרת אחר כך לשכוב עם אשת אדוניך וגדרת עצמך מערוה ועל ידי זה יגדרו כולם מערוה והשכינה היה שם עמהם בלי פיסוק ואז בקשתי שאל נא תקברני במצרים דלמה אהיה קבור כאן אי כדי להגין על בני בגלות שהרי השכינה בעצמה יהיה עמהם ואין הגנה גדולה מזו אבל אם ח"ו לא מצאתי חן בעיניך אז ודאי הוא שלא יהיה השכינה עמהם ודאי יש לקברני כאן לרחם על בני להגין בגלותם. והנה כבר זכרנו שיעקב היה יודע בבירור גמור ובראי' ברורה שלא נטמא יוסף באשת אדוניו אחר שידע העתידות מעשה ראובן בבלהה ומעשה יהודה בתמר שעתיד התורה לכתוב ולגלות קלונם כל שכן אם היה יוסף חוטא שלא היה התורה חסה עליו מלגלות קלונו ואם כן קשה איך נסתפק יעקב ואמר אם נא מצאתי חן בעיניך שלא שכבת עם אשת אדוניך ונראה לומר שזהו כוונת המאמר הנזכר לעיל וכמו שהקשינו כן גילה לנו שלמה המלך באמרו ולא ליודעים חן זה יעקב אתמול אמר ידעתי בבי ידעתי מעשה ראובן בבלהה ומעשה יהודה בתמר ועכשיו אומר אם נא מצאתי חן בעיניך ר"ל דודאי בלא זה יכול להיות ומה שאמר אם לא מצאתי חן בעיניך משום שנסתפק אם בא יוסף על אשת אדוניו אם לאו אבל אחרי שהוא היה מן היודעים העתידות ואמר ידעתי בני ידעתי מעש' ראובן בבלהה מעשה יהודא בתמר ואם כן בזה הוא מוכח שודאי היה יודע שלא נטמא יוסף באשת אדוניו ומצא חן בעיניו כשזקפם וראה דמות דיוקנו ואם כן למה אמר יעקב בלשון ספק אם נא מצאתי חן בעיניך שהרי ודאי הוא שמצא חן בעיניו אלא ודאי כי גם לא ליודעים חן

(יח) בפ' ויחי בענין יעקב ויוסף שני בניך הנולדים לך בארץ מצרים עד בואו אליך מצרים לי הם אפרים ומנשה כראובן ושמעון יהיו לי ומולדתך אשר הולדת אחריהם לך יהיו על שם אחיהם יקראו בנחלתם ואני בבואי מפדן מתה עלי רחל בארץ כנען בדרך ולהבין זאת נקדים לבאר מאמר נפלא בפרשת זו וזה לשונו ויקרא יעקב לבניו ויאמר האספו צוה אותן על המחלוקת אמר להון תהון כולכם באסיפה אחת כו' ושמעו אל ישראל רבי פנחס אמר אל הוא ישראל אביכם מה הקב"ה בורא עולמות אף אביכם בורא עולמות מה הקב"ה מחלק עולמות אף אביכם מחלק עולמות אלעזר בן אחוי אמר מכאן זכו ישראל לק"ש בשעה שהי' יעקב אבינו נפטר מן העולם קרא לי"ב בניו א"ל שמעו אל ישראל שבשמים אביכם שמא יש בלבבכם מחלוקת על הקב"ה א"ל שמע ישראל אבינו כשם שאין בלבך מחלוקת על הקב"ה כך אין בלבנו מחלוקת אלא ה' אלהינו ה' אחד אף הוא פירש בשפתיו ואמר בשכמל"ו והנה מה נאמר ומה נדבר באלה הדברים כי אין כח בקולמוס להעלות כל הספיקות והמשכיל יבין ראשית דבר מאחריתו כתיב בפרשת וישב ויאמר איש אל אחיו הנה בעל החלומות הלזה בא ועתה לכו ונהרגהו