עמודיה שבעה סב

שאין אדם מוכר את בתו לשפחות אחר אישות כך אין אדם מוכר את בתו לשפחות אחר שפחות ובפלוגתא דהני תנאי דתניא בבגדו בה כיון שפירש עליה טליתו שוב אין יכול למוכרה דברי רבי עקיבא ורבי אליעזר אומר כיון שבגד בה שוב אין יכול למוכרה רבי עקיבא אומר יש אם למקרא ורבי אליעזר סבר יש אם למסורה והנה אליבא דר"א אי אפשר לן לאוקמי שיהי' גלות אחר גלות מצרים מאחר שיש אם למסורה ובבגדו בה לשון בגידה הוא וכיון שבגד בה אין יכול למוכרה ובודאי אחר שהיו ישראל במצרים אי אפשר לבגוד בם בחורבן וגליות כי ישראל הם אמה העבריה הנמכרים בגלות כמ"ש כי צורם מכרם וה' הסגירם וכנדרש על פסוק ואיש כי ימכור את בתו לאמה שזה מדבר בהקב"ה שמכר את בתו ישראל לאמה. אבל אליבא דרבי עקיבא דבגד לשון טלית דיש אם למקרא כל זמן שלא פירש הקב"ה טליתו עלינו סוכת שלומו שיהי' בזמן הגאולה רשות בידו למוכרינו כמה פעמים ולכך אמרה רות לבועז ופרשת כנפיך על אמתך כי גואל אתה כי רות ובועז הם רומזים על ישראל בגלות וגאולתן כנודע ולפיכך אמרה שאם תפרוש כנפיך הוא הטלית שפירש האב על בתו כפירש"י שם ובזה אדע כי גואל אתה ולא יהיו ישראל עוד בשאר גליות ואיתא במדרש שוחר טוב על פסוק ישראל נושע בה' תשועת עולמים שאם הקב"ה בעצמו היה מוציא ישראל ממצרים הי' תשועתם תשועת עולמים כשם שהקב"ה חי וקיים כך הי' גאולתם חי וקיים אבל לפי שנגאלו ע"י משה בשר ודם מה משה עובר כך גאולתו עוברת. והנה מעתה תבין למה סירב משה נגד הקב"ה מלילך בשליחותו אלא משה הוה הפרקליט יושר דישראל ומבקש טובתם ולטובת ישראל עשה כי ידע שכשם שהוא בשר ודם עובר כך גאולתו תעבור וגם הי' סבר כר"א שאין חוזר ומוכר אחר שבגד בה פעם אחד ולכך סירב וזה היה טענתו שר"ע יהי' השליח לדבר כי אחר שרבי עקיבא הוא המחייבן להיות בגלות קריינא דאגרתא ליהוי פרוונקא ולמד בממה נפשך שלא לילך בשליחות חדא שלא יהיו בגלות ואם הדין נותן להיות גלות משום רבי עקיבא וא"כ הוא בעצמו ילך בשליחות הזה ואין לי עסק בשליחות המקום וז"ש מי אנכי כי אלך אל פרעה ולשון מי אנכי הוא כמ"ש ור"ל והלא אנכי בשר ודם עפר ואפר וגאולתי תעבור ולמה לא תהי' אתה בעצמך השליח שלא יבואו עוד בגלות אחרי שרבי אליעזר הוא סבר יש אם למסורה וכיון שבגד בה שוב אין רשאי למוכרה והשיב לו הקב"ה תדע משה כי טועה אתה שאי אפשר לאוקמי כר"א והא ראי' תעבדון האלהים על ההר ופירש"י שיקבלו התורה. כי כבר זכרנו בדברינו אלה שישראל קבלו התורה ולא המלאכים משום שאכלו מלאכים אצל אברהם בשר בחלב ורז"ל פליגי בריש סנהדרין אם אמרינן יש אם למקרא או למסורה ומסיק שם כמאן דאמר אם למקרא דאל"כ מנלן שאסור בשר בחלב אי משום דכתיב לא תבשל גדי בחלב אמו הא במסורה בחלב קרינן אלא מכאן שיש אם למקרא והנה משה שלא רלה לילך בשליחות וחשיב לקבוע הלכה כרבי אליעזר דיש אם למסורה כנזכר אמר לו הקב"ה לך וזה לך האות שטועה אתה שהרי הם עתידים לקבל התורה על ההר הזה וקשה למה הם ולא מלאכים אי משום שאכלו בשר בחלב הרי לדעתך אזלינן אחר המסורה לא מצינן שיהא בשר בחלב אסור אלא ודאי יש אם למקרא וא"כ בגד ל' טלית קרינן ומוכר את בתו לשפחות וחוזר ומוכר ועל כן אין לך לסרב בשליחותי ובזה יובן ג"כ כוונות אדה"ר הנ"ל שלא רצה ליזקק עם אשתו כראות בניו יורדין לגיהנם ואע"פ שראה וידע הברירה של ד' גליות לפטור מגיהנם זה היה רפיא בידו כי היה סבר שמא הלכה כמ"ד יש אם למסורה ואין חוזר ומוכר לשפחות אבל כאשר ראה שבניו קבלו התורה ודאי ראה שמוכח הוא דיש אם למקרא כנזכר ובודאי יבואו ישראל לשאר גליות לפטור מגיהנם לפיכך מיד נזקק לאשתו. וזה ענין יעקב שאמר חלמין חלמנא שיחרב ב"ה ויבואו בניי בגלות ויש חלומות שהן אמת ואפשר שגם החלום הזה הוא אמת והיינו כמ"ד יש אם למקרא שחוזר ומוכר בתו לשפחות כי בבגדו בה לשון מלבוש קרינן וכל זמן שלא פירש טליתו יוכל למכור ויש חלומות שוא ידברו ואפשר שגם החלום