עמודיה שבעה נח

שנראה כמשתחוה לע"א פרצופות המקלחות מים בפני אלילים לא יניח פיו על פיהם מפני שנראה מנשק לאלילים ומביא בהגהות מהרמ"א י"א דכל שאין אסור אלא משום מראית עין כגון בדין זה לפיכך אם יש סכנת נפשות בדבר שימות אם לא ישתה מיתר לשתות ואין בזה משום יהרוג ואל יעבור עכ"ל הרי בפירוש חזינן שבמקום שאין אסור אלא משום מראית עין היכא דאיכא סכנת נפשות אין נחשב לחטא ולא מצינן סכנת נפשות גדולה מזו בעברו יעקב ובניו לפני עשו שכל מגמתו לא הי' אלא להורגו עם בניו כנודע המשך הפסוקים וכאשר השתחוה לפניו נתמלא רחמים עליו כמ"ש רש"י ובודאי יעקב ידע זאת בנבואה שההשתחויה תציל אותו ובניו ממיתה ולא הי' לו להשגיח מלהשתחוות משום מראית עין וז"ש יעקב הצילני נא מיד אחי מיד עשו ורמז בראשי תיבת גם המן שיצילנו האל כי עשו עתה בא עלי ואני מוכרח להשתחוות לפניו לרכך לבבו כדרז"ל אם יבאו עליך רשעים תנענע לו ראשו ואני רואה בנבואה שאם אשתחוה לו יעמוד המן על ישראל ויאמר להשתחות גם לו לפיכך הצילני נא שלא יתן בי אותו רשע דופי וע"י כן יטעו ח"ו ישראל ויכלו כי לפי האמת ח"ו לא אשתחוה עם בניי לעשו אלא לפניך ית' שמך שאתה תמיד עמי ואם תאמר הרי מ"מ דופי יש בו משום מראית עין זה אינו שייך עתה אצלי וכל כך למה ואומר כי ירא אנכי פן יבא והכני אם על הבנים וא"כ סכנת נפשות בדבר אם לא אכניע לפניו ובמקום שיש סכנת נפשות לא גזרו איסור מראית עין וע"כ הצילני נא מידו. והנה בזה נבא לוויכוח מרדכי עם התינוקות במאמר הנז"ל רק נעמוק קצת יותר בענין הנ"ל שלא השתחוה יעקב אלא לשכינה דבר זה הוא נלמד ממה דכתיב והוא עבר לפניהם. ודרשו בזהר אין והוא אלא שכינה כנזכר שהשכינה נקראת הוא. והנה רש"י פירש בחומש והוא ממדרשי רז"ל שמלת והוא קאי על יעקב שעמד יעקב לפני בניו בראותו עשו הרשע בא ואמר מוטב שיפגע אותו רשע בי ואל יפגע בבניי. והנה לפי"ז לא הי' למרדכי סמך גמר שלא השתחוה יעקב לעשו אלא לשכינה די"ל שמלת הוא קאי על יעקב אבל מוכח היא שמלת והוא קאי על השכינה דאל"כ ודאי אין ליעקב תשובה של השתחויה לעשו וחטא בזה חטא ע"י שהשתחוה לאל אחר והא ארז"ל שלא ניצול אברהם מכבשן אש וחנניה מישאל ועזריה אלא בזכות יעקב ואם איתא שיעקב חטא ח"ו בע"א איך יתכן שזכות אברהם וחנניה מישאל ועזריה שלא רצו להשתחות לאל אחר ובאו לכבשן אש יהי' גרוע מזכות יעקב שהשתחוה לאל אחר אלא ודאי שמלת והוא קאי אשכינה שהשתחוה יעקב לפניה ודבר זה הוא ברור וכן שמעתי מרבותי בפי' מאמר הזהר פ' אחרי מות אשר הוא שם בהאריכות וזהו קיצור עניינו בלשון צח בשעה שהפילו חנניה מישאל ועזריה לכבשן אש וכו' פתח מישאל ואמר אל תירא עבדי יעקב באותו שעה כששמעו האומות והמלכים שמו דיעקב תמהו כולם וחייכו בליצנותא אמר הקב"ה באותו לשון שהם מצחקים וחייכים אני אצילם מכבשן אש ולכך כתיב לא עתה יבוש יעקב ולא עתה פניו יחוורו כי בראותו ילדיו מעשה ידיו בקרבו יקדישו שמי הילדים אלו חנניה מישאל ועזריה ושמעתי ביאור הענין כי היו האומות מצחקין בזכרם שם יעקב משום שהם סברו שהרי יעקב עצמו השתחוה לעשו אל אחר כמו נבוכדנצר ועי"ז הי' מגיע בושה ליעקב שנתנו בו דופי לפיכך אמר הקב"ה לא עתה יבוש יעקב מאותו אחוכי וטולילא כי בראותו ילדיו יקדישו שמי ואני אצילם בזכותך כמו שמסיים שם בזהר ועי"ז יודע לעין כל שלא השתחוה לעשו אלא לי לשמי והנה זה היה ענין התינוקות עם מרדכי כי בראות מרדכי את המן שהכל משתחוים לפניו ובתוך כך ראה שלשה התינוקות מיד רץ אחריהם ואמר פסוק לי פסוקייך כי הנבואה תמיד בפי התינוקות ובפרט בשנים הראשונים כנודע ובקש מרדכי לידע אם לשמוע לעצת המן להשתחוות לפניו או לא ואמר לתינוק הראשון פסוק לי פסוקייך. והנה נזרקה נבואה בפיו שיבוטל הגזירה ואמר הפסוק אל תירא מפחד פתאום כי לא יאונה כל אין והתינוק השני בשמעו זאת חרה לו על שאומר מלתא בלי טעמא אחרי שהמן אומר דברים של טעם בעצה נכונה לכל שומעיו להשתחוות מכח שגם יעקב