עמודיה שבעה לג

אפרכוס זה משה לכן לא תביאו את הקהל הזה סימא לדוכוס זה יצחק שנ' ותכהין עיניו מראות נתן קטריקי לאברהם שנא' ידוע תדע כי גר יהי' זרעיך קרב קיסין על יעקב והוא צולע על יריכו כשראה איוב אמר בבקשה ממך שכור הייתי עכ"ל. והנה אחרי שנזכר במאמר הזה ג"כ מיצחק לכן ראינו לבארו בחלק הזה. והנה הספיקות הנופלים בזה מובנים מאליהם ומתחלה מאי קסבר ובסוף מאי קסבר למת דוקא כאשר ראה עונשים אלו חזר בו מלהתרעם נגד הקב"ה הלא הרבה נענשו קודם להם ואח"כ ועוד מה ראת לקלל את אלה שאין עניינם ליסוריו ועוד למה קראו רז"ל ללילה שלטון מה ענין שלטון ללילה ומה ענין איקונין צורת המלך ליאבד יום הולדו ומה ענין שהוציא איסרין ליחשכו כוכבי נשפו, והנה באנו לבאר הענין באריכות ואתה אחי המעיין אל יהא לך למשא בי יבוארו בו דברים רבים ונפלאים וזה הדרך אשר נלך בי כי על איוב שלח הקב"ה היסורין מחמשת טעמים כמו שיבואו לפנינו בעזרת האל ועל כל טעם וטעם היה לאיוב תשובה נוצחת עליו והי' סבר שאין הדין נותן שיבואו עליו היסורין מטעמים האלו וכאשר ראה חמשה אלו הנזכרים שנענשו בעונש המיוחד להם ועי"ז ראה שהיסורין באים עליו כדין מחמשה טעמים ואין תשובתו תשובת נוצחת ואלו הן החמשה טעמים האחד לפי שכל קרבנותיו תיו עולות ואדם העושה איזה דבר צריך ליתן איזה חלק לס"א שלא יקטרג עליו ולפי שהיו קרבנותיו עולות ועולה כולה לגבוה סלקא ולא הי' לס"א חלק בה לכך קיטרג עליו ונמסר בידו ואלמלא הי' מקריב שלמים לא הי' נמסר לשטן כמ"ש בזהר בפ' בא דט"ו ע"ד ע"ש בהאריכות ונ"ל שזה הי' כוונות איוב בסי' י"ט באומרו לחבירו מי יתן איפו ויכתבון מלי יוצרו בספר ויחוקו בעט ברזל ועופרת וגו' וקשה מאי מי יתן וכי מי מעכב על ידו עכשיו או מת ענין זה אצל יסורין דמשמע שאם הי' עושה כן הי' מועיל לו אבל עם מ"ש יובן כי מביא בזוהר באדרא שבזמן בית המקדש כשאדם הי' מקריב קרבן הי' מכפר לו וכשאדם כותב בספר מה שלמד איזה חידוש הכתיבה הזוו היא עולות לו במקום קרבן וזה הי' תרעומות איוב כמתרעם על עצמו כי בראות שהיסורין באו עליו לפי שהקריב קרבנות וטעה ע"י קרבנות להקריב כולם עולות אמר מה עשיתי שאני הוא שגרמתי לעצמי להביא עלי יסורין ומי יתן איפו ויכתבון מילי וגו' ר"ל מי יתן שהייתי עושה פעולה זו לכתוב מילי בספר ויחוקו וע"י הכתיבה הייתי עושה תיקון על חטאי כמו ע"י קרבנות והייתי נשכר בזה שלא הייתי בא לידי טעות ועתה ע"י קרבנות טעיתי ועי"ז באו עלי יסורין. וטעם שני שבאו עליו היסורין כמו שאמר שם בזהר מפני שאיוב הוא תרח שחטא בכמה חטאים ועבד עבודת אלילים כנודע וכל המגולגל צריך לסבול חטא הראשון ולתקנו. טעם ג' כמו שאמר במגלה עמוקות לפי כשיש קיטרוג ח"ו בעולם הקב"ה מוסר לשטן דבר מה להשתיקו וביום שניצל יצחק מעקידה קיטרג השטן על הצלתו ובאותו יום נולד איוב ונמסר לשטן. טעם ד' מפני שהי' איוב מיועצי פרעה שגזרו כל מיני שיעבוד כמו שאמר בגמ' דסוטה. טעם ה' כמ"ש בפירושו של שערי אורה שאיוב הי' גלגול יעקב שחטא בשתי אחיות ולכך באו עליו היסורים וז"ש איוב תם אני לא אדע נפשי אמאס חיי ר"ל תם אני הוא יעקב שנקרא איש תם לא אדע נפשי לא ידעתי גילגול נפשי ולכך הייתי מתרעם כי חשבתי שהיסורים באין שלא כדין אבל אחר שנודע לי שאני הוא יעקב התם לכך אמאס חיי כי טוב מותי מחיי שחטאו הוא גלוי מפורסם והנה איוב ידע חמשה טעמים אלה אלא לא ידע מאיזה טעם באה עליו היסורים אי חדא מינייהו גרם לו או כולהו איתנייהו בי' ולכך אמר מאיזה טעם באין עלי יסורין אי מטעם שהי' קטרוג על יצחק ואני שנולדתי באותו יום היום גרם לי שבאתי ליד שטן לפיכך קלל יום לידתו ואמר יאבד יום הולד בו כי אם לא הי' אותו היום שנולדתי בו לא הייתי נמסר לשטן. והנה אחרי שכוונתו הי' בקללה זו שלא יהי' בעולם ונודע שהאדם הוא צלם אקים והוא בקללתו בקש להשחית שלא יהי' נולד ורצה למעט הצלם והדמות כמ"ש רז"ל בגמ' דיבמות על מי שאינו עוסק בפריה ורביה ולפיכך למדו