עמודיה שבעה קכג

ויהי כן והוא כותב ויהי אור וכל המשנה ידו על התחתונה וחשבו שישנה עוד דברים אחרים ולכך אמרו רבש"ע אתה נותן רשות למשה שיכתוב כל מה שהוא מבקש דייקא ר"ל אתה בקשת שיהא כתוב בתורה ויהי כן והוא משנה וכותב ויהי אור ואתה מסכים עמו ונותן לו רשות לכתוב ויהי אור כמו שהוא מבקש ואם כן אחרי שאתה נותן לו רשות לשנות ודאי יבא לשנות עוד דברים אחרים ויאמר אני הוא שכתבתי ונתתי וראיה שאינו כתוב כך בתורת הקב"ה והשיב הקב"ה ח"ו שמשה עושה את הדבר הזה לשנות ועוד אפילו עושה מלת עושה דייקא ר"ל ואפילו עושה עכשיו שמשנה וכותב ויהי אור לא משום שמזייף אלא אדרבה נאמן הוא ר"ל בזה הוא מראה נאמנתו שאינו רוצה לכתוב בתורה דבר דמיחזי כשקרא כי איך יכתוב ויהי כן הרי הוא מיחזי כשיקרא שהרי לא הי' כן שהרי נגנז האור כבר ואין ראוי לנאמן לכתוב דבר שקר ולכך מביא ראי' מפסוק לא כן עבדי משה בכל ביתי נאמן הוא לא כן דייקא ר"ל מה שלא כתב בתור' מלת כן עבדי משה משום שבכל ביתי נאמן הוא ואינו יוצא מפיו שקר ואם הי' כותב מלת כן הי' מיחזי כשקרא ולפיכך הוכרח לשנות כאן אבל הוא אינו נחשד לשנות במקום שאין הדין נותן ובזה יובן גם כן מ"ש הכתוב בהעלותך את הנרות אל מול פני המנורה יאירו שבעת הנרות ויעש כן אהרן כאשר צוה ה' את משה וקשה מאי קאמר שעשה כן דמהיכי תיתי ח"ו ישנה ועוד אם נאמר שעשה כן מאי כאשר צוה ה' את משה שהרי הציווי כתיב תחילה ואח"כ כתיב ויעש כן ובודאי ידעינן שהי' כאשר צוה ה'. אלא הוא הדבר שדברנו שלא כתב הקב"ה מלת כן בתורה גבי אור לפי שנגנז אותו אור שברא ביום הראשון והביא בהאריכות החסיד בעל שני לוחות הברית בפ' בהעלותך ענין אהרן והקמת המשכן כי הי' הקמתו נגד בריאת שמים וארץ ואהרן שנתקרב לכהונה הי' במקום אדם הראשון ומעלתו שהי' לו קודם שחטא וכמו שבבריאת העולם הי' מאיר האור הגדול שאח"כ נגנז כנגד זה הי' אהרן מאיר אור המנורה שהיו בה שבעה קנים כנגד שבעה ימי בראשית ע"ש וא"כ מעשה המנורה הי' מורה על זמן היות האור כל משך אותו הזמן שלא הי' עדיין נגנז וכל זמן שלא הי' נגנז הי' ראוי שיהא כתוב בתורה מלת כן כנ"ל וז"ל ויעש כן אהרן כן דייקא ומלת ויעש הוא מלשון תיקון ועשיה ור"ל שע"י אהרן בהאי המנורה נתקן אז מלת כן שהיה ראוי לכתוב בתורה וז"ש כאשר צוה ה' את משה ר"ל בזמן הזה נתקיים ממש כאשר צוה ה' את משה לכתוב מלת כן ולא כמו שעשה משה שהרי משה לא כתבו מטעם הנזכר אבל אותו פעם הי' כאשר הי' הציווי של הקב"ה למשה וזהו כאשר צוה ולא כאשר נעשה

(כח) בפרשת קרח במחלוקת קרח ועדתו כתיב בפסוק ויחר למשה מאד ויאמר אל ה' אל תפן אל מנחתם וגו' וארז"ל שם במדרש מאי אל תפן אל מנחתם אל תקבלם בתשובה הי' צריך למקרא לומר אל תפן אל עבודתם מהו אל מנחתם כך אמר משה לפני הקב"ה רבש"ע יודע אני שיש לאלו חלק באותה מנחה שהקריבו שנאמר מלבד עולת התמיד ומנחתה והיתה של כל ישראל קריבה הואיל ופירשו אלו מבניך אל תסתכל בחלקם תניחנו האש ואל תאכלנה עכ"ל. והנה המאמר הזה הוא תמוה מאד שאין דבר בעולם שעומד בפני התשובה ולמה בקש משה שלא יקבלם הקב"ה בתשובה וגם סוף המדרש הדורש על מנחת צבור שקרבו תמידין ערב ובוקר וקשה למה בקש דווקא שלא יהיה להם חלק בענין התמידין ומה ענין זה אצל מחלקותם. ועוד ארז"ל שם ויקח קרח מה כתיב למעלה מן הענין וכו' ונתנו על ציצית הכנף פתיל תכלת מיד צוה ועשה ר"נ טליתות תכלת ונתעטפו בהן וכו' וכשאמר הקב"ה למשה קח את הלוים וטהרת אותם וכה תעשה להם לטהרם והעבירו תער על כל בשרם מיד עשה כן קרח התחיל לחזור על ישראל לא היו מכירים אותו אמרו לו מי עשה לך כך אמר להם משה עשה כך ולא עוד אלא נטלני בידי ורגלי והיו מניפין אותי ואמרו לי הרי אתה טהור וכו' מיד התחילו שונאי משה להתגרות בו עד כאן וקשה למה אי' דווקא מחלוקת קרח ע"י